עתידו של מועדון הכדורגל הפועל חיפה לוט בערפל. מצד אחד, הקבוצה מנוהלת כבר יותר משני עשורים על ידי יואב כץ; מצד שני, הקיץ הודיע כץ כי יפסיק להשקיע במועדון, ולא מן הנמנע שהעונה תיאבק הקבוצה על הישרדות בליגת העל. אחד המוקדים המרכזיים לכעס מצד האוהדים הוא סירובו של כץ לשלב סמלים לשעבר בניהול היומיומי של המועדון.
אחד הסמלים האלה הוא החלוץ לשעבר יובל אבידור (38), שמודה בראיון ל"ישראל היום" כי מעולם לא קיבל הצעה מסודרת לחזור למועדון: "אף פעם לא קיבלתי הצעה רצינית. הייתה פעם הצעה לנהל את מחלקת הנוער, אבל זה היה 'על הדרך'. אני לא מאוכזב מזה אלא יותר מאוכזב שלא ידעו לתת כבוד לשחקנים שהוגדרו שחקני בית, ולא ערכו לנו טקס פרידה ראוי. היו שחקנים שקיבלו טקסים ואז תבעו את המועדון – אני לא טיפוס של ריב, אולי אני פשוט טוב מדי".
עד כמה כואב לך מה שקורה היום במועדון?
"זה לא חדש שיש חוסר ודאות סביב עתיד המועדון. כל שנה זה ככה. נראה שיואב כץ מיצה את עצמו, אבל אני לא מאמין שהוא באמת יעזוב – הוא כבר אמר את זה בעבר וזה לא קרה. בכל מקרה, אני שמח ששחקן שגדל במועדון, כמו גל אראל, מקבל את המושכות כמאמן, ומאחל לו הצלחה".
אתה חושב שיימצא רוכש למועדון כפי שכץ רוצה?
"אני מכיר את הנושא ולא מאמין שזה יקרה. יואב ירצה לצאת מורווח מהעסקה, וזה כנראה לא יקרה. בכלל, לא בטוח שהוא באמת רוצה למכור".
הזכרת את גל אראל. למה אתה לא עוסק היום באימון?
"האמת? בגלל ההורים. אני חושב שדור ההורים הנוכחי מתקשה לקבל מאמנים מקצועיים, בעיקר בגילאי נערים ונוער. הם רוצים להחליט מי ישחק. מצד אחד אני מבין – הם רוצים את טובת הילד, אבל זה לא עובד ככה. יש לי תעודת מאמן, ואולי יום אחד אבחר לעסוק בזה, אבל או בגילאים צעירים מאוד או בגילאי בוגרים. בכלל, כל כך נהניתי מהמשחק שרציתי קצת להתרחק מכדורגל אחרי הפרישה. אני גם כמעט לא צופה במשחקים כיום".
אז במה אתה עוסק כיום?
"אני עובד בנמל חיפה. לפני כארבע שנים היה מכרז, שכן שלי הציע לי להצטרף – ואני שמח ומרוצה מהמקום שלי".
אם נחזור לקריירה – אתה מרגיש שמיצית את מלוא הפוטנציאל?
"הייתה לי קריירה יפה. אולי מה שחסר לי זה היציאה לחו"ל. הייתה לי הצעה חתומה מבוכום הגרמנית, אבל אז אבא שלי נפטר והחלטתי להישאר עם המשפחה".
זו הייתה טראומה לא פשוטה. כמה זה פגע בך מקצועית?
"השנה הראשונה אחרי המוות הייתה מאוד קשה – אני כמעט לא זוכר ממנה כלום. הייתה לי עונה אפאטית, בלי רגש. אחר כך הצלחתי לחזור לעונה וחצי טובות בבני סכנין".
התקופה במכבי ת"א הייתה פחות מוצלחת. למה?
"הגעתי למכבי ת"א פשוט בתקופה שהמועדון היה בשנים פחות טובות מקצועית – עם חילופי מאמנים כמו אבי נמני, יוסי מזרחי ומוטי איוניר. בעונה האחרונה שלי הגיע מיטש גולדהאר, אבל כבר לא הספקתי ליהנות מהפירות. בכל זאת, סיימנו פעמיים במקום השלישי – כשהעונה הראשונה הייתה מוצלחת יותר".
מאוכזב שלמרות הקריירה הארוכה בליגת העל, אין לך תואר משמעותי?
"יש לי גביע טוטו וחצי גמר גביע המדינה. יש גם תואר אישי – כבר בעונתי הראשונה בליגת העל נבחרתי לתגלית העונה. אני מרוצה ממה שעשיתי וחושב שהייתי דומיננטי בכל הקבוצות ששיחקתי בהן".
יש החלטה שאתה מתחרט עליה?
"בדיעבד, כנראה שהירידה לליגה הלאומית. התחלתי את העונה בהפועל ר"ג ואז עברתי להפועל נוף הגליל – ומשם היה לי קשה לחזור לליגת העל. אולי הייתי צריך להיות יותר סבלני ולהישאר".
חתמת בזמנו ברובי שפירא חיפה. זו באמת הייתה סגירת מעגל?
"נכון. חזרתי לשחק נטו בשביל הכדורגל, בלי שיקולים כלכליים. הייתה אווירה של התחלה חדשה, אבל זה התפקשש בגלל בעיות כלכליות".
שימשת גם כפרשן. הטלוויזיה מעניינת אותך?
"עשיתי קצת פרשנות ברדיו חיפה. מאוד נהניתי והשתתפתי בכמה פאנלים. זה תחום שמאוד מעניין אותי, ואני לא פוסל אותו. יש לי מה ללמוד – וגם מה ללמד".
שאלות קצרות:
המאמן שהכי השפיע עליך?
"רן בן שמעון".
השחקן הכי טוב ששיחקת איתו ונגדו?
"איתו – ברק יצחקי במכבי ת"א. נגדו – ז'רום לרואה בבית"ר ירושלים".
הקבוצה שהכי נהנית בה?
"בני סכנין בתקופה של יוסי אבוקסיס – היה שם חיבור מיוחד בין השחקנים. וכמובן, תחילת הדרך בהפועל חיפה".
הרגע הכי מיוחד בקריירה?
"הניצחון עם מכבי תל אביב 3:4 על פריז סן ז'רמן. נכנסתי במחצית וכבשתי שער. בבוקר למחרת ישבתי עם אבא שלי בבית קפה וקיבלתי טלפון ממנהל הנבחרת שהמאמן לואיס פרננדס מזמין אותי. לראות את אבא שלי גאה – זה רגע לכל החיים".
ומה התפקיד שהיית רוצה לעשות בכדורגל?
"להיות הגוף המחבר בין השחקנים הזרים לקבוצה ולמדינה. זה תפקיד שחייב להיות בעידן של היום".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו