מרבית האוהדים בישראל מעדיפים להישאר בבית - ולא חסרות סיבות לכך
הכדורגל הישראלי ממשיך לשקף את הקרעים בעם, אך לפחות לא מדובר במלחמת ימין ושמאל אלא באיבה בין ערים ומועדונים, שהופכת בימי מלחמה את הליגה הבכירה לליגה הלאומנית • הנתון המדאיג: האלימות, הגזענות והמראות הקשים באצטדיונים מרחיקים את הקהל השפוי
Your browser doesn’t support HTML5 audio
אם אפשר לבחור את הממצא הכי מעודדבסקר אוהדי הכדורגל של "ישראל היום" ומכון iPanel, שאינו מעודד בעליל, הרי זו העובדה שאין פה גוש ימין נגד גוש שמאל, ולא רק בגלל שגם בו לא נכלל המגזר הערבי. בכדורגל לא צריך להקים קואליציה, כולם נגד כולם, והשמחה לאיד קורעת לגזרים את העם הקרוע, גם מחוסר שינה. זה עדיף על שני מחנות גדולים שמנתבים את השנאה למקום אחד.
יכול להיות שבני סכנין פחות שנואה משתי התל־אביביות ומבית"ר ירושלים, ועוד אחרי הביזיון הדוחה מצד חלק מאוהדיה בהמנון באצטדיון טרנר? מסתבר שכן, ולא מאהבת אבו יונס. כל ה"קרדיט" מגיע לעוינות הספורטיבית העמוקה יותר בין שתי התל־אביביות, ליריבות ההיסטורית בין מכבי ת"אלמכבי חיפה, לשנאה שחשים אוהדי בית"ר ירושלים כלפי בני סכנין והפועל ת"א ולהפך.
"מייצגים את הפועל ולא את ישראל", זעקה הכרזה בצד האדום בבלומפילד, כאילו הפטיש והמגל הקומוניסטיים קודמים למגן דוד. לא ברור מה עמדתו בעניין של אוהד הקבוצה יריב לוין, ששמו (הפרטי) הולך לפניו. גם בחו"ל יריבות עירונית או היסטורית יכולה להיות טעונה ורעילה הרבה יותר מאשר שאט הנפש שיגלו האוהדים כלפי מדינות אויב. אצלנו, כמדינה מוקפת בכאלה, הכל מתערבב, ורבים מגיעים למגרשים כמו למלחמה. לא סתם אוהדים רבים מתייחסים לליגה שלנו, שממנה יורדים ללאומית, כמו לליגה הלאומנית.
בעניין הזה,בית"ר ירושליםשומרת על הבכורה כקבוצה הגזענית של המדינה, כאשר 57% מאוהדיה לא רוצים מוסלמי בקבוצה. מי שרוצה, יכול לראות ב־43 האחוזים הנותרים את האור בקצה המנורה.
מכיוון שהכדורגל הוא גם דת, בכל העולם, התחושה בכל משחק היא של מלחמת קודש. בהקשר הזה, מעניין שמרבית הציבור (73%) אינם מתנגדים לכדורגל בשבת, בניגוד ליוזמות מזדמנות שמעלים מדי פעם טרמפיסטים. שומרי מצוות אמיתיים מבינים היטב שליגות ילדים ונוער אינן יכולות להתקיים ביום אחר, נאמנים לאמונתם, ואינם מנסים לכפות דבר.
הפועל שוב הפסידה
בשאלה המסקרנת ביותר: למי יש הכי הרבה אוהדים? אין הכרעה. מכבי ת"א ומכבי חיפה בראש הטבלה, אבל בצד הירוק יוכלו להתגאות שאצלם יש יותר נשים. זה בהחלט נתון שאפשר להתגאות בו, אלא שאת הדבר החשוב הרבה יותר לא ניתן למדוד בסקרים: למי יש יותר אוהדים בקרב נציגי הדור הבא? בדרך כלל הם הולכים לפי ההורים, אבל לחברים בכיתה יש משקל משמעותי ביותר. עם כל הכבוד לאמא ולאבא, רוב התלמידים יעדיפו בסופו של דבר קבוצה שעושה לאחרים בית ספר.
צלחת אליפות, אם כך, היא המנוף העיקרי לטיפוח קהל עתידי, ולאו דווקא מקרב תושבי העיר. על כך יעידו לא מעט אוהדים של מכבי נתניה והפועל פתח תקווה בכל רחבי הארץ, שחלקם הגיעו לגבורות, ושזיכרונותיהם נשמעים לנכדים כמו סיפורי סבתא.
מה היה אומר אריק איינשטיין המנוח על הסקר - לא קשה לנחש: הפועל שוב הפסידה. 9% בלבד מקרב האוהדים, כשליש משתי המובילות, זה מספר שספרא בטח לא חלם עליו. פרט מעניין נוסף: מלבד שתי הנציגות הבכירות של המגזר (שכאמור לא השתתף בסקר), לא תמצאו בטבלה את אוהדי מ.ס. אשדוד. זוהי חותמת רצינית לכישלונו של ג'קי בן־זקן. גם איזי שרצקי לא עבר את אחוז החסימה עם קריית שמונה. אבי לוזון, לעומת זאת, יכול לפנק את אוהדי קבוצתו המקרטעת במונית חדשה.
הנתון המדאיג ביותר בסקר קשור להיותם של רוב אוהדי הכדורגל "בטטות כורסה", שגם אינם עוסקים בספורט. כלומר, המשתתפים בסקר מצביעים ברגליים, ומעדיפים לראות משחקים בטלוויזיה. בצדק. הביקור באצטדיונים כאן הוא חוויה מפוקפקת מאוד. בסלון הממוזג לא צריך לחפש חניה, הנקניקייה הרבה יותר זולה וטרייה, הסדרן לא יחרים לך את השתייה, אף פרחח לא ישליך לך רימון עשן מעל לראש, והילדים הרכים לא ייחשפו למראות קשים.
מכיוון שכך, ולאור העובדה שגם 19% מהציבור החרדי מתעניינים בכדורגל, הנה הצעה לסקר הבא: כמה מפריעים לך השדרים והפרשנים? ומהו אחוז החרדים, מפני הצרחות של עמיחי שפיגלר, הפרשנות רוויית האינטרסים של הסוכן אבי נימני, והלהג הסיזיפי של אלי גוטמן ושגיא כהן?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו