מועדון הכדורגל של מכבי חיפה קיים כבר 112 שנה, אבל הוא חיכה 71 שנה כדי לעשות את הצעד הראשון אל עבר התואר המכובד - אימפריה מקומית - עם האליפות הראשונה בעונת 1983/1984, אחת הדרמטיות שהליגה הישראלית ראתה. זו גם היתה האות לאינפלציה של אגדות מועדון שגדלו מאז, ואלה הנבחרים של "ישראל היום".
5 הגדולים בתולדות מכבי חיפה
5. ראובן עטר (1986-1994, 1997, 2000-2002), 5 אליפויות, 2 גביעי המדינה
רובן היה פנטזיונר על המגרש לאורך כל הקריירה, זה מה שהיה מזוהה איתו יותר מכל, יחד עם התלתלים כמובן. הוא כבש שערים מרהיבים, הלהיב את הקהל ואסף כמות נאה של תארים. גם חציית הכביש למדים האדומים-שחורים של הפועל חיפה לא מנעה ממנו את המקום לו הראוי.
מכבי חיפה מארחת את ילדי פנימיית נוה עמיאל | מכבי חיפה, האתר הרשמי
4. יניב קטן (1998-2014), 7 אליפויות
הקפטן הנאמן, למעט הרפתקה קצרת מועד בווסטהאם מהפרמייר ליג, העביר קריירה שלמה במדים הירוקים. הוא הוביל את החיפאים במרוצים לאליפות והיה שותף לשתי הופעות בשלב הבתים של ליגת האלופות, ואף היה חתום על השער הראשון של קבוצה ישראלית במפעל היוקרתי, באולד טראפורד לרשת מנצ'סטר יונייטד הגדולה. מעטים היו דומיננטים במועדון כמו קטן.
3. צ'ארון שרי (2019-2024), 3 אליפויות
הסורינאמי, אחד העוגנים המרכזיים של שלישיית האליפויות האחרונות של הירוקים, היה הרבה מעבר לכישרון כדורגל מלהיב. החיבור שלו למועדון ולאוהדים הפך אותו ל"ישראלי", ולולא מצוקה בריאותית של בנו, היה קושר את גורלו במכבי חיפה לעוד מספר שנים של הצלחות.
2. יוסי בניון (1998-2002, 2014-2016), 2 אליפויות, גביע מדינה אחד
לכל ברור שאם לא היה יוצא לקריירה נהדרת באירופה, הוא היה מוסיף לארון הירוק עוד שלל תארים. כבר בעונתו הראשונה הוביל את מכבי חיפה, עם שערים קריטים לרשת פריז סן ז'רמן וס.וו רייד האוסטרית, עד לרבע גמר גביע אירופה למחזיקות גביע. גם אקורד הסיום הצורם ב-2016 לא יכול לבטל את גדולתו בירוק.
1. אייל ברקוביץ' (1989-1996), 2 אליפויות, 3 גביעי מדינה
מהרגע הראשון בקבוצה הבוגרת, לכל היה ברור ש"הקוסם" נועד לגדולות. ראיית משחק נדירה, חוצפה והרבה לב עזרו לו לקצור תארים בירוק בקצב סיטונאי. הוא תמיד היה השחקן שכולם אוהבים לשנוא, כל עוד הוא לא בצד שלהם. ברקו נבחר פעם אחת גם לשחקן העונה, ב-1993/1994, עונה בה הירוקים לא הפסידו אף משחק ליגה, והיו 39 כאלה!
היו קרובים לצמרת
רבים וטובים מאוד, כמו בכל מועדון, היו על סף כניסה לחמישייה המובילה, אבל כאמור, הסלקטור נאלץ להשאיר שמות גדולים במיוחד בחוץ, ביניהם זאהי ארמלי, ג'ובאני רוסו, חיים רביבו, איגביני יעקובו, ניר דוידוביץ' ואהרון אמר, הכוכב של שנות ה-50 וה-60, עליו רבים אמרו שהיה הגדול מכולם.