אין דוגמאות רבות בכדורגל הישראלי לשחקנים שעברו היישר מהליגה הלאומית לקבוצות בחו"ל. הדוגמה הבולטת ביותר היא רמי גרשון, ששיחק בהפועל ראשון לציון, עבר לסטנדרט ליאז' ומשם הפך לאחד הליגיונרים הבכירים.
לפני כשנה גם הקשר גיתי סופר ביצע מעבר מעניין – מהפועל עכו מהליגה הלאומית לקבוצת סבאייל מאזרבייג’ן. סופר, בן 25, מספר כעת בראיון ל"ישראל היום" אחרי עונה בחו"ל על המעבר לליגה שאינה נחשבת לבכירה אך מושכת לא מעט שחקנים ישראלים.
איך החיים באזרבייג’ן?
"כשהסוכן שלי סיפר לי שאני נוסע לבאקו, לא אשקר – היו לי לא מעט סימני שאלה. לא ידעתי למה לצפות. אבל מהר מאוד הופתעתי לטובה: החיים פה שקטים, האנשים חמים, ויש תחושת ביטחון כמעט בכל מקום. העיר באקו עצמה מדהימה, מודרנית, מתקדמת, ויש בה המון מה להציע – מה שהקל מאוד על ההסתגלות.
"האוכל שונה מאוד מישראל, אבל עם הזמן גם אליו התרגלתי. הגעגועים, כמובן, תמיד שם – למשפחה, לחברים, לבית. במיוחד כשבארץ המצב נפיץ ויש מלחמה, זה לא קל להיות רחוק, אבל ניסיתי, ועדיין מנסה, להתרכז בכדורגל ולמטרה שבשלה הגעתי למדינה".
איך היחס כלפי ישראל וישראלים?
"האמת, גם מהבחינה הזאת היו לי חששות רבים, אבל היחס היה הרבה יותר חיובי ממה שאנשים חושבים. ברוב המקרים, כשאני אומר שאני מישראל – יש סקרנות, שאלות, ואפילו התלהבות. אנשים פה יודעים להפריד בין פוליטיקה לבני אדם, ויש כבוד אמיתי.
"כמובן שתמיד יש יוצאים מן הכלל – מדובר במדינה מוסלמית, אז לפעמים מישהו פתאום משנה גישה או מתרחק. אבל אלה מקרים נדירים. באופן כללי, קיבלתי חיבוק אמיתי – מהקהל, מהמועדון ומהאנשים ברחוב. וזה לא מובן מאליו".
היה שינוי ביחס מאז 7 באוקטובר? חווית משהו לא נעים?
"לא חוויתי עוינות קיצונית, אבל זה בהחלט לא היה פשוט. היו רגעים לא קלים – למשל כששחקנים, שהם גם חברים שלי ומתאמנים איתי ביום-יום, פרסמו פוסטים נגד ישראל ברשתות. גם אחרי דיווחים או חדשות על מה שקורה בעזה, קרה ששחקנים ניגשו אליי, שאלו שאלות או זרקו הערות. מצאתי את עצמי לא פעם במצב שבו הייתי צריך להסביר, לייצג, כמעט 'לעשות הסברה'. זה לא תמיד קל, אבל גם בסיטואציות האלה הרגשתי שמקשיבים לי, שיש כבוד, ושיש רצון להבין – וזה לא מובן מאליו".
אתם ממש קרובים לאיראן. זה לא קצת מפחיד?
"כן, הגבול ממש קרוב – זה עובר בראש הרבה, אי אפשר להגיד שלא. אבל בפועל, בחיי היום-יום יש שקט, יש ביטחון. השתדלתי כמה שיותר להתרכז בכדורגל ולהתקדם".
יש לך חוזה לעונה הבאה? או שיש מחשבות לחזור לישראל?
"כרגע אין לי חוזה לעונה הבאה, אבל יש כמה כיוונים שנבחנים יחד עם הסוכן שלי. הדלת לחזרה לישראל תמיד פתוחה – זה הבית שלי, ותמיד יישאר כזה. בשלב הזה, אני פשוט מנסה לקבל את ההחלטה הכי נכונה לקריירה שלי. בסופו של דבר, כל מה שאני רוצה זה לשחק כדורגל, ליהנות ממנו, ולהמשיך להתפתח ולהתקדם – אז אני משתדל לבחור בדרך שתאפשר לי בדיוק את זה".
יצאת יחסית מוקדם לחו"ל, ועוד מהפועל עכו. איך זה קרה?
"נכון, זה לא מהלך שגרתי, וזה לא ממש המסלול ה'רגיל'. אבל לפעמים דווקא מהמקומות הכי פחות צפויים מגיעות ההזדמנויות הכי גדולות. הסוכן שלי ואני קיבלנו הצעה, ובמהירות זה הפך למציאות. הרגשתי שזה רגע שצריך לתפוס – ולקחתי אותו בשתי ידיים. בדיעבד, זו הייתה אחת ההחלטות הכי טובות שעשיתי".
אתה מתכוון להישאר שם עוד כמה שנים או לחזור לישראל?
"התקופה שלי באזרבייג’ן הייתה מאוד טובה מכל הבחינות, ואני בהחלט פתוח להמשיך ולהתקדם – בין אם שם, בארץ או בכל מקום אחר. מה שמנחה אותי כרגע הוא הרצון לאתגר אמיתי, מסגרת שתדחוף אותי קדימה ותאפשר לי להמשיך להתפתח. כמו שאמרתי – כל מה שאני רוצה זה לשחק, ליהנות מכדורגל, לעבוד קשה ולהתקדם כמה שיותר. אני פתוח להצעות, בארץ ובחו"ל, ומקווה לבחור בדרך שתוציא ממני את המיטב".
רבות דובר על ליגיונרים בהקשר לנבחרת ישראל. רואה את עצמך בנבחרת בקרוב?
"כמובן שכל שחקן חולם על זה – ללבוש את הסמל, לייצג את המדינה. אבל יש לי עוד דברים לשפר ועוד דרך שאני צריך לעבור. אני לגמרי מאמין, ועובד קשה בשביל להגשים את החלום".
אתה חושב שיש לך היום מקום בקבוצות צמרת בליגת העל?
"הליגה האזרית היא ליגה טובה ומאתגרת. אני מרגיש שהתקדמתי המון – מקצועית, מנטלית, פיזית. ההתמודדות מול שחקנים זרים, הקצב, הלחץ – כל אלה חישלו אותי יותר ויותר. וגם עם הניסיון שצברתי, אני בטוח שאני יכול לתרום ולעמוד באתגרים של כל קבוצה".
לסיום – איפה נראה את גיתי סופר בעוד שלוש שנים?
"אני מאמין בעצמי ושואף להגיע הכי רחוק שאפשר. המטרה שלי היא לשחק ברמות הגבוהות ביותר, להמשיך לגדול, להשתפר, ולא לוותר לעצמי בדרך. מה שמנחה אותי זה הרצון להתקדם, ליהנות מהדרך, ולהישאר מחובר למה שהביא אותי לכאן מלכתחילה – האהבה והתשוקה למשחק והרצון להצליח. בסופו של דבר, אני מאמין שהשמיים הם הגבול".