עונת 2009/2010, שבוע אחרון של הכרעות נותר לליגת העל בכדורגל, ובמוקד קבוצה אחת אדומה עם חלום הדאבל לנגד עיניה. היתה זו הפועל תל אביב, לה חיכו משחק גמר הגביע מול בני יהודה, ומשחק סיום העונה מול בית"ר ירושלים בטדי, אותו היא חייבת לנצח – ולקוות למעידה של מכבי חיפה בבלומפילד מול בני יהודה.
זה נגמר תוך ארבעה ימים בחגיגה אדומה כפולה וגדולה, עם ניצחון בגמר על הכתומים (1:3), שלאחר מכן במפגן ספורטיבי עשו עבור הפועל תל אביב (ניצחה 1:2 בטדי) את העבודה מול הירוקים במחזור סיום (1:1). אדום, אדום.
15 שנה ועשרה ימים עברו מאז, וגם בעונת 2024/2025, שתסתיים הערב (חמישי) עם משחק גמר הגביע, קיבלנו תסריט דומה. גם הפעם במרכז העניינים עמד חלום דאבל אדום, אך הכוכבת התורנית היתה אמורה להיות הפועל באר שבע. סדר המשחקים הפוך – קודם כל מחזור הסיום עם חובת ניצחון על יריבה חסרת עניין, וחמישה ימים לאחר מכן גמר הגביע.
בינתיים, למרות 0:5 יפה על הפועל חיפה, רן קוז'וך ושחקניו התאכזבו, כיוון שהיריבה על תואר האליפות, מכבי תל אביב, לא מעדה. היא גם ניצחה את בית"ר ירושלים הלא קיימת 0:5 וניפצה 50 אחוזים מהתקוות של גאוות הנגב. הדאבל ההיסטורי יחכה.
כעת, נותר רק גביע המדינה על המדף. שוב מי שתעמוד בין התואר לבין הפועל באר שבע תהיה בית"ר ירושלים, שהפעם לא תגיע בגדר ניצבת או עזרה עקיפה, אלא כיריבה ישירה על לחיצת היד עם כבוד הנשיא יצחק הרצוג בבלומפילד, ימים ספורים לאחר החגיגות הצהובות של אלופת שתי העונות האחרונות.
מבט מהיר על ההיסטוריה של שתי המתחרות על גביע המדינה, להן יחד 19 הופעות במעמד המכובד, מלמד שבבאר שבע, למרות המוטיבציה הגבוהה והאיכות בסגל השחקנים, עשויים להשלים דאבל של לב שבור.
למרות מספר רב של הופעות בגמרים, כפי שצויין, הפועל באר שבע ובית"ר ירושלים מעולם לא נפגשו במעמד המכובד. לקבוצה שמאמן ברק יצחקי יש יותר הופעות, 12 בסך הכל, לעומת 7 בלבד של הדרומיים – וגם אם מסתמכים על איכות ולא על כמות, משמע אחוזי הצלחה, הסיכויים נוטים לכיוון במות של שמחה בבירת ישראל ובמות של דמעות בבירת הנגב.
נתונים? ובכן, בית"ר ירושלים הניפה את הגביע 8 פעמים, משמע 67 אחוזי הצלחה. להפועל באר שבע יש רק שלוש זכיות, והיא עשתה זאת בפחות מ-43 אחוזי הצלחה. ההבדלים ברורים.
זה לא חדש שבית"ר היא "קבוצת גביע טיפוסית", כמו שנוהגים לומר, ולכן גם העליונות שהפגינה מולה באר שבע בליגה עלולה שלא להספיק. כמו לדרבי, גם לגביע חוקים משלו, כך שאלונה ברקת עשויה לגלות שבמילון אבניאון מופיעה התמונה הקבוצתית של הפועל באר שבע ליד הערך "כמעט", וכידוע – כמעט נחשב לכלום ושום דבר. אף אחד לא זוכר את הסגן של בר כוכבא, של ברק יצחקי או של ערן זהבי.
אין כאן עניין של אחוזי הצלחה בלבד לאורך השנים או כמות של גביעים, כיוון שבארבעת הפסדיהם במעמד הגמר, הגמלים לא רק הלכו לאיבוד במדבר שאמור להיות מגרשם הביתי, אלא גם שהגיעו לבאר, אפילו אחת קטנה, הם ירקו פנימה במקום להרוות את צמאונם או למלא את הדבשת היבשה.
פעם אחת בלבד באר שבע הפסידה במשחק המכריע לקבוצה גדולה, מכבי תל אביב ב-2015, אבל זה נגמר בתבוסה מהדהדת 6:2. בכל הפעמים האחרות, הם הרימו ידיים מול יריבות נחותות. הם נכנעו להפועל לוד בגמר המשמים של 1984 (בפנדלים אחרי 0:0 ב-120 דקות), להפועל רמת גן ב-2003 (גם בפנדלים), יריבה ששיחקה אז בליגה הלאומית! ובעונה שעברה למכבי פתח תקווה... של קוז'וך.
באר שבע תנסה להתעודד מכך ששניים משלושת הגביעים בהם זכתה הגיעו עם ניצחון על יריבה גדולה, מכבי תל אביב ב-1997 והאלופה של 2022, מכבי חיפה, לפני שלוש שנים. אבל גם את זה בית"ר ירושלים ידעה לעשות – לא פחות משש פעמים.
פעמיים היא ניצחה את מכבי תל אביב בגמרים של 1976 ו-1979, שלוש פעמים היא הניפה על חשבון מכבי חיפה ב-1985, 1989 ו-2009, וגם את הפועל תל אביב – פעם קבוצה חזקה – היא ניצחה בגמר של 2008, תקופה בה האדומים מהמרכז גרפו מספר גדול של גביעים.
