"כל השופטים הם שחקני כדורגל מתוסכלים, זה החיים שלנו"

יש דמות אחת בעולם הספורט שאף פעם לא הבנתי. היא מתרוצצת בין הספורטאים, מפריעה וקובעת ואף אחד לא באמת אוהב אותה. השופט. הם בדרך כלל לא מדברים, כמעט לא מתראיינים, ואנחנו לא יודעים עליהם כלום. מה הסיפור שלהם? החלטתי שאני חייב לברר את העניין והזמנתי את עידן לייבה, שופט בליגת העל, לשיחה.

שלום, אדוני השופט. תכלס, אתה פשוט כדורגלן מתוסכל?

"כולנו השופטים, בתוך תוכנו, שחקני כדורגל מתוסכלים. זה היה החלום הכי גדול שלי".

ככדורגלן מתוסכל, יוצא לך לפעמים לתת תוך כדי משחק הערות מקצועיות לשחקנים, נגיד משהו כמו "בעטת לא נכון, תוריד את הרגל טיפה מתחת לכדור"?

"לפעמים יוצא לי בקטנה, אתה יודע, טראש טוק בין שחקן לבין שופט. שחקן יכול לבוא אלי בשקט ולתת לי הערה על שריקה, ככה בחיבה, אז אני יכול לפעמים לבוא להגיד לו אחרי פעולה שלו - 'איזו החמצה. אתה רואה, גם לך כנראה יש יום לא טוב'. סתם בקטע של הומור".

הרבה פעמים אנחנו רואים שחקנים פונים אליך אחרי שריקה עם "באמא שלי לא נגעתי", אחרים אומרים "נשבע לך שלא נגעתי". מה משכנע אותך יותר, "נשבע לך" או "באמא שלי"?

לייבה צוחק. "אם אני מקבל החלטה לא ישנו עכשיו תחינות של שחקן או שכנועים, כי זה לא שאתה תחזור בעצמך ותגיד 'וואלה טעיתי. אתה צודק, סליחה'. אתה לא תעשה את זה כי אתה מבין שהם מנסים להפעיל עליך לחץ, כדי שכביכול בקבלת ההחלטות הבאה שלך אולי תהיה מושפע מזה.

"אז בהרבה מקרים כדי קצת לפשר ולפוצץ את הבלון של המתח, אני מנסה לפעמים לזרוק משהו הומוריסטי, קצת להעלות חיוך. לפעמים אני זורק לשחקן 'אני השופט הכי טוב בארץ, אל תתווכח איתי בכלל', כל מיני שטויות כאלה. לא ממקום שחצני, להפך. בהפוך על הפוך, בחיוך".

היו שריקות שהבנת שטעית מייד אחרי שחודש המשחק?

"כן. אבל אתה כבר לא יכול לתקן. אתה צריך להראות שאתה בטוח בהחלטה שקיבלת, כי אין לזה סוף".

"כמו אחרון האוהדים"

אוקיי, את מי אתה אוהד?

"זה הולך ככה, הכי אמיתי והכי פתוח - אני גדלתי בנתניה, ובתור ילד הלכתי למשחקים של מכבי נתניה בקופסה. זו קבוצה שהצהרתי שאני לא רוצה לשפוט אותה. למראית עין זה לא נראה טוב, למרות שנשבע לך שכה יהיה לי טוב, תן לי עכשיו משרוקית ותן לי לשפוט עכשיו משחק שלהם. מה שמעניין אותי זה שאני אהיה טוב במשחק, לא מעניין אותי אם הם ינצחו או לא".

בזמנך הפנוי אתה רואה משחקים? אתה אוהב כדורגל?

"ברור. שמע, אנחנו עכברי כדורגל. כדורגל זה החיים שלנו ואנחנו רואים משחקים, ודרך אגב, אנחנו רואים משחקים בעין מקצועית, זאת אומרת שבמקום ליהנות משערים וכדומה - אני כל הזמן חושב על השופט, איפה הוא ממוקם, קבלת ההחלטות שלו. אפשר ללמוד מניהול מסוים של מקרה מה הייתי עושה אולי אחרת. המשחקים היחידים שבהם אני יכול לשבת בנחת ולצרוח אחרי שערים ולהתבאס אחרי אכזבות אלה משחקים של הנבחרת. שם אני מרגיש כמו אחרון האוהדים".

וכשאתה רואה משחק של הנבחרת, יוצא לך לקלל את השופט?

"וואו, תקשיב, אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה קיללתי שופט, באמת. אני יכול להבין, באנו מהמשחק. גם אני יכולתי לחשוב שבאים ודופקים אותנו ואולי הם לא אובייקטיביים, אבל היום כשאני שופט אני יכול להבטיח שגם אם לפעמים שופט כדורגל טועה, זה אף פעם לא מגיע ממקום רע. שופט רוצה להצליח כמו כל שחקן ומאמן. כמו ששחקן או מאמן יכולים לטעות באיזושהי קבלת החלטה, גם אני בתור שופט יכול לטעות. זה אף פעם לא בכוונה".

קורה לך לפעמים שקבוצה יוצאת פתאום למתפרצת עם שחקנים מהירים ואתה מתעצבן?

"כן... פתאום איזה כדור ארוך שנותנים מרחבה לרחבה. אני מתבייש להגיד אבל יכול לצאת לי 'כוס אמק, למה כזה חזק? רגע!'"

טוב, יש משהו, אני חייב שתעשה לי סדר - תוספת זמן, איך זה עובד? אתה באמת עוצר שעון או אתה הולך לפי תחושה?

"אני אסביר - קודם כל לפי חוקת המשחק, אסור לנו לגעת בשעון. ברגע שהפעלנו אותו ושרקנו לפתיחה, גם אם עכשיו המשחק נעצר למשך זמן רב, אסור לנו לגעת בו. השעון חייב כל הזמן לרוץ. מה אנחנו כן עושים? אנחנו מחשבים את הזמן האבוד. קודם כל באופן אוטומטי. למשל, על כל חילוף שמתבצע אנחנו נותנים חצי דקה".

אז בגדול מדובר בתחושת בטן, נכון?

"תראה, אתה אף פעם לא יכול להוסיף זמן על הדקה של הדקה, אתה אף פעם לא יכול להיות מדויק, תמיד יהיה ויכוח על תוספת הזמן. אבל הפערים הם דקה-שתיים, לא יותר. דרך אגב, בסוף אנחנו תמיד מעגלים למעלה".

"תמסור ד"ש לאבא שלך"

כמה מרוויח בממוצע שופט בליגת העל?

"בוא נגיד שלאחרונה היה שיפור בשכר, אבל זה עדיין לא שכר כזה שאתה יכול להסתמך עליו ולעסוק רק בשיפוט. כל שופט בליגת העל, לצד הקריירה בכדורגל, משלב עוד עבודה למחייתו".

איזו עוד עבודה יש לך?

"אני עובד בפיקוח על החינוך הגופני במשרד החינוך במחלקה לאירועי ספורט, ובמקביל מרצה ומלמד באקדמיה למצוינות בספורט במכון וינגייט. לפני כן הייתי הרבה שנים מורה לחינוך גופני".

כשהיית מורה, מי נתן לך יותר כבוד, שחקנים נערצים שמרוויחים מיליונים או תלמידים בכיתה ח' עם גשר וחצ'קונים?

"אחרי כל מחזור כשהייתי חוזר לבית הספר, זה היה מלווה בשיח, בדיון ובסערות. יום אחד אני מקריא שמות, ואני קורא בשם של תלמיד, והוא מסתכל עלי בצורה משונה, לא שגרתית. אני אומר לו, 'תגיד, מה קורה? הכל בסדר?' הוא עונה לי, 'כן, אבל אני לא מצליח להירגע מזה שאתה עומד פה מולי ומקריא שמות, ורק אתמול אני ואבא שלי לא הפסקנו לקלל אותך בבלומפילד'".

מה אמרת לו?

"תמסור ד"ש לאבא שלך".

יוצא לך להיתקל בתגובות אלימות של אוהדים ברחוב? תמיד עובר לי בראש מה קורה לשופט אם פוגש אותו איזה מהמר, שבגלל טעות שלו בדקה ה־90 הלך לו הטוטו 16.

"לצערי אנחנו סופגים לא מעט קללות במגרשים, ולפעמים זה יכול לזלוג לרשתות חברתיות ולהודעות לא נעימות. אבל יש פער בין מה שקורה באצטדיונים לבין מה שקורה ברחוב. יוצא לי מן הסתם להיתקל בלא מעט אוהדים, כולל כאלה שאולי היו על הגדרות וקיללו אותי, אבל השיח ברחוב שונה, התגובות מפרגנות ומצחיקות. אני יכול לשבת עם אשתי בבית קפה, ויעבור מישהו ויגיד 'איך לא ראית את הפנדל? איך לא שרקת?' כאלה. זה מצחיק, אבל נותנים כבוד".

זה משמח לשמוע. היום בעידן ה־VAR, אם יש לך איזו שריקה שאתה לא בטוח לגביה - אתה אומר לעצמך, "טוב, מקסימום הם יתקנו אותי"?

"כשאתה במגרש אתה מנסה לראות הכל ועושה הכל כדי לקבל את ההחלטה הנכונה. אבל... מצד שני, אם אני טועה, איזה מזל זה שלפחות אני לא אכריע את המשחק, ויש מישהו שמסתכל על ההחלטות ונותן לי את האופציה לעצור, לשנות את ההחלטה ולעשות צדק".

אז זה מרגיע.

"חד־משמעית. אתה עולה למגרש בביטחון".

היית רוצה VAR בחיים האמיתיים? אתה יודע, כשאתה טועה ומישהו מתקשר אליך "רגע, שנייה אחת".

לייבה צוחק. "וואו, האמת היא שאני חושב שזה משהו שיכול לעזור לכל אחד מאיתנו, אם היינו יכולים באיזה צומת דרכים שקיבלנו החלטה לא נכונה לחזור ולתקן".

איפה היית משתמש בזה? בריב עם אשתך?

"חכי, חכי רגע, שנייה", הוא צוחק, "בואי נלך לראות..."

"קליקות? כולנו חברים"

"עכשיו, בוא תהיה כן. פעם אחת ולתמיד, כי שנים מדברים על זה, יש קליקות של שופטים?

"קודם כל, שככה יהיה לי טוב, כולנו חברים. אנחנו במסגרת הזאת כולנו מגיל צעיר. התחלנו ביחד בליגות הנמוכות, והיום אנחנו זוכים לשתף פעולה בליגת העל. יש חברות אמיתית שנרקמה ורצה כבר הרבה מאוד שנים.

"עם זאת, כמו בכל ארגון וכמו בכל מסגרת - כן, חד־משמעית אנחנו תחרותיים מאוד ורוצים להצליח, אבל אנחנו גם מבינים שהתחרות האמיתית באמת היא כל אחד בינו לבין עצמו, כי אני יודע שאם אני אהיה טוב אני אקבל משחקים טובים".

אבל למה להיות שופט?

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

"למה דווקא להיות שופט? אנחנו כל כך אוהבים את המשחק הזה ורוצים להיות חלק ממנו, ומבחינתי לנהל משחק כדורגל זה הכי קרוב ללהיות שחקן. ואני מבין את המקום שלי דרך אגב, אני יודע שהבמה המרכזית היא של השחקנים, אבל זו זכות אדירה ועצומה להיות חלק מהכדורגל הישראלי ולהיות שם מאחורי הקהל ולמשוך בחוטים, ובעצם לנהל את ההצגה הזאת. זו זכות גדולה".