ביום שישי, 6 באוקטובר, חזרה מכבי ת"א מבלגיה אחרי הפסד 2:0 במסגרת שלב הבתים של הקונפרנס ליג. היה זה הפסדה הראשון בכל המסגרות. הצהובים היו צריכים להתאושש מהטיסה, להתרומם מההפסד ולהתחיל בהכנות למשחק הליגה מול הפועל ירושלים בטדי. למחרת, ב־6:29 בבוקר, החיים של מדינת ישראל כולה השתנו לנצח בעקבות הטבח המחריד של 7 באוקטובר.
לצהובים, ההתמודדות היתה מורכבת יותר מלרוב הקבוצות, בגלל שאנשי הצוות המקצועי אינם ישראלים ומייד עזבו את הארץ. מייד עלו סימני שאלה לגבי המשך דרכם בקבוצה, בטח אם לוקחים בחשבון את העובדה שאירלנד, המדינה שרובי קין מייצג, היא אחת מהמדינות הכי עוינות למדינת ישראל באירופה. אבל החיים חזקים מהכל ולאט לאט הספורט והחיים החלו לחזור, גם אם השגרה הפכה להזויה והכאב ליומיומי.
כך, אחרי 50 ימים של הפסקה, הצהובים, יחד עם הצוות המקצועי שלהם, חזרו לשחק באירופה כשהם מארחים בסרביה ומנצחים את זוריה לוהנסק, ומשם המסע שלהם המשיך עם המון אתגרים וקשיים, שברובם המוחלט הם עמדו בגבורה. בסופו של דבר קין וחניכיו הצליחו לעמוד בענק במשימה שהוצבה בפניהם בתחילת העונה ולהחזיר את הצלחת לקריית שלום אחרי שלוש שנים.
עונת 2023/24 תיזכר לנצח כעונת מלחמת חרבות ברזל. כל האווירה סביב המשחקים השתנתה עם ההמונים והטקסים המרגשים של הקבוצות לכבוד האוהדים שלהן שכולנו איבדנו באותו יום ארור, ובימי המלחמה שלאחר מכן. הכדורגל הפך לשולי מחד ולאסקפיזם מושלם מאידך.
מאמן עם אופי
בהיבט הספורטיבי, הקשיים שעימם התמודד קין היו עצומים. בעונתו הראשונה כמאמן ראשי, האירי קיבל קבוצה שהורכבה בצורה בעייתית. היא נחלשה משמעותית בעמדת השוער, איבדה אחרי 7 באוקטובר את המגן הימני הזר הבכיר שלה, שיחקה רק עם שני זרים משמעותיים - שאחד מהם נסע לחודש לאליפות אפריקה - וגם סבלה מהירידה הטבעית בכושר של ערן זהבי, שאחרי שנים של דומיננטיות ושבירת שיאים, סימני הגיל החלו להיראות גם עליו.
ובגלל כל אלה, האיש שהאליפות רשומה על שמו יותר מכולם הוא המאמן. מכבי ת"א אמנם לא דרסה והרבה פעמים ממש לא הרשימה, אבל היא היתה ווינרית, כמו האופי קין. היא ניצחה 12 משחקים בהפרש של שער אחד (כולל משחק האליפות הלא רשמי בסמי עופר), התמודדה בצורה מרשימה עם עומס הטיסות והלו"ז המטורף בגלל אובדן הביתיות באירופה ודחיית המשחקים בליגה, ובעיקר הצליחה למצוא פתרונות שונים לכל חולשה שתקפה אותה במהלך הדרך.
קין אלתר שוב ושוב בעמדת המגן הימני והצליח לשדרג משמעותית בעמדה הזאת את רוי רביבו ועידו שחר, אופיר דוידזאדה היה מצוין בכל פעם שקיבל את חולצת ההרכב, רז שלמה נכנס לעניינים והצטיין במשחק העונה בסמי עופר, יוריס ואן אובריים יצא מהנפטלין והפך לאחד משלושת השחקנים הכי חשובים בקבוצה, וגם הטיפול במשבר המקצועי שעברו ערן זהבי ודור פרץ במהלך העונה היה מופתי.
היו כאלה שטענו לאורך הדרך שהקבוצה הפחות טובה היא זו שזכתה בתואר בסופו של דבר. אז אולי לתחושתם, ברגעים הטובים של מכבי חיפה, שענאן חלאיילי שרף את הקו, מוחמד ג'אבר ועלי מוחמד שלטו במרכז ופרנצדי פיירו את דין דוד לא הפסיקו להבקיע, הירוקים נראו הכי טוב. אבל באליפות זוכה הקבוצה הכי יציבה, הכי חזקה וזאת שיודעת להתמודד בצורה הטובה ביותר עם משברים לאורך העונה, ובהיבט הזה מכבי ת"א היתה מעל כולן בפער. אחרי שלוש שנים יבשות, היא האלופה ובצדק מוחלט.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו