השמיים בכו, גם אני, בלי שהקבוצה שלי בכלל תשחק

הגשם, מלווה בסופת ברקים ורעמים, תפס תאוצה בדיוק לכבוד מה שכולם קיוו שיהיה משחק העונה, אבל כבר לפני שבוע-שבועיים הפך למועמד למשחק ההכתרה של מכבי תל אביב. הצהובים גם דאגו לממש זאת עם שמירה על יתרון של עשר נקודות בצמרת - כאן מרוץ האליפות של עונת 2023/2024 מדבר: רות, סוף.

הקבוצה של רובי קין הלכה בדרכן של באייר לברקוזן בגרמניה ואינטר באיטליה, וגמרה לנו מוקדם את העניין בעונה הזאת, עם כל הכבוד למאבקי ההישרדות, שם נמצאת הקבוצה שלי, הצד המביך והצולע של העיר, הפועל תל אביב. זאת לא תקופה פשוטה להיות בה אדום, שירד ממנו הצבע. במקביל לעוד הפסד מעציב ועוד משחק בו אפילו לא התקרבנו לכבוש שער, אני נאלץ לראות מדי שבוע את הצד הצהוב חוגג ניצחון אחרי ניצחון, מקבל מיני תנופה מההסתבכות של מכבי חיפה עם בית הדין (זה לא מה שהכריע את גורל העונה) ונמצא במרחק נגיעה מעוד אליפות.

ואם זה לא מספיק, גם הכריחו אותי (בלי להזכיר שמות) לפרגן למ-כ-ב-י, צעד שמבחינתי שווה ערך להורדת שערות עם שעווה מבית השחי, לנסיעה בתחבורה ציבורית בגוש דן, ללגלות לאבא שלי שהפסקתי להניח תפילין. סליחה אבא.

אבל כשאין ברירה, אז חייבים להודות שמכבי תל אביב תחגוג אליפות בחודש הבא בצדק, כי היא היתה הקבוצה הכי פחות גרועה העונה, עם כדורגל לא מספיק משעמם ובאנקר בווינר למרות יחס הזכייה הנמוך. ואם כבר קפצתי ראש לבריכת תנינים, אז גם בגלל שיש לה את ההוא שאסור להזכיר את שמו, אבל ראשי התיבות שלו הם עז.

תוצאת הסיום? היא לא באמת משנה משהו, כמו השיפוץ של בלומפילד שהשאיר רטובים עד לשד עצמותיהם את רוב באי גוש הבטון שהיה פעם אצטדיון מרגש והיום נראה אפרורי למדי, כמו האליפות של הצהובים.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות