"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

מחליטה ואז מתלוננת: מכבי חיפה הפכה למכבי תל אביב בכדורסל

קל מאוד להאשים את הדיינים המיושנים, אבל בסופו של דבר הם מצייתים לספר החוקים • ראשי הקבוצות וההתאחדות לכדורגל שהציעו את עונש הורדת הנקודות יכולים לבוא בטענות רק לעצמם

,עודכן
0השמעה
יעקב שחר. צילום: אלן שיבר

יעקב שחר וחבריו למינהלת הליגה לא אהבו את עונשי הרדיוס. זה פגע להם באיבר הכי חשוב בגופם: הכסף. אז הם החליטו להחליף את עונשי הרדיוס בנקודות. לא צריך להתרגש - אלה האנשים שהסכימו בעבר לקחת ביתיות מקבוצות קטנות כי המגרש היה צר מלהכיל, אלו האנשים שהביאו עלינו את שיטת הקיזוז, אלו האנשים שהביאו עלינו את "המוצר" הנוכחי שבו הקהל משחק תפקיד משני. הם פשוט לא חשבו שהם יצטרכו לציית לחוקים, אלו שהם קבעו בעצמם וחשבו שאפשר גם לכופף.

הנהי והבכי של החיפאים ב־24 השעות האחרונות הוא מקרה קלאסי לחוסר מודעות. בלי לשים לב הם הפכו לדבר הכי קרוב למכבי תל אביב בכדורסל: בוכים על החוקים, על השופטים, על התקנון שהבעלים שלהם חתום עליו יחד עם שאר בעלי הקבוצות. התחושה היא שקל מאוד להאשים את הדיינים המיושנים, אבל בסופו של דבר הדיינים מצייתים לספר החוקים. בשביל זה הם דיינים. אי אפשר לכופף את הדיינים והחוק מתי שנוח. זה לא עובד ככה במקומות שהכדורגל תקין.

אוהדי הכדורגל בישראל נדחקים בכניסות לחלק מהמגרשים כמו בהמות משא, שוטרים מפליאים בהם מכות על בסיס שעמום, ומחירי הכרטיסים לא תמיד הגיוניים לנוכח מה שרואים במגרש (לא שאפשר לקרוא למגרש באשדוד מגרש, אבל זו כבר בעיה אחרת).

הם בדרכם שלהם עסוקים במה שמעניין אותם בעיקר: הם עצמם. לכן כשהפועל חיפה משווה בדרבי, זה נראה הגיוני לאדם בוגר, בטח אחרי 7 באוקטובר שהבטיחו לנו שהשתנינו, להטיח כוס מלאה קולה בפרצוף של שחקן. נכון, המשטרה פה במגרשים לא רצינית. נכון, המאבטחים אומללים בדרכם, ותחת בן גביר יש פתח לאנרכיה.

אבל מה עם להסתכל במראה ולשאול את עצמך האם בתיאטרון היית זורק כוס, האם במטוס היית מדליק סיגריה סתם כי בא לך, האם היית משתמש בגזענות מול רופא ערבי בקופת חולים? אז למה בכדורגל אנשים מרשים לעצמם להתנהג ככה?

israelhayom

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

נכון שהמדינה בהתפוררות, ומגרשי הכדורגל הם רק הסימפטום, אבל בסוף צריך לזכור שיש כאן עניין של אחריות אישית. אם אתה באמת אוהד את הקבוצה שלך, אתה לא תתנהג בצורה כזו. אבל בכדורגל הישראלי - מבעלי הקבוצות, דרך השחקנים ועד אחרון האוהדים ביציע - לכולם אכפת רק מעצמם ולא משום דבר אחר.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר