דרור קשטן. זן נדיר של מאמן, זן נדיר של אדם

ספק אם דרור קשטן היה מצליח כמאמן בשנים האחרונות. בעולם שבו האריזה חשובה והיח"צ משחק תפקיד, הוא כנראה היה נדחק הצידה, כי מה היה לו להציג חוץ משש אליפויות ושישה גביעים? יופי, אבל מה עוד הוא יודע לעשות? מה הפילוסופיה? ספר קצת רכילות? לא, תודה.

קשטן, אולי המאמן הגדול ביותר שצמח כאן, היה איש צווארון כחול. בא בבוקר למשרד, עובר לבגדי עבודה וחוצב מערכים ותרגילים בסלע. האיש שנראה הכי קפדן ושמרן, היה מאנשי המקצוע הנועזים שעברו בענף. הוא לא חיפש לגנוב נקודה בחוץ, וגם לא עשה חשבון אם הכיסא מספיק יציב. הוא בא לנצח.

סיקרתי את מכבי תל אביב בשנות ה־90. אני זוכר שבקריית שלום לא האמינו שישרדו את רעידת האדמה כשאברהם גרנט עזב לטובת הפועל חיפה, ב־1995. גרנט שינה את הקבוצה, חיבר את השחקנים וזכה בשתי אליפויות מרשימות. מה לקשטן המופנם מול אשף המלל?

קשטן זכה באותה עונה בדאבל בעזרת כדורגל מרהיב, שמעליו התנוססה חתימתו הברורה. במשחק הגדול מול מכבי חיפה, בקריית אליעזר, חיפה הובילה 0:1 בהפסקה, משער של רוני לוי. המחצית השנייה של הצהובים היתה מהטובות שראיתי מקבוצה ישראלית. הסתיים 1:3 לבחוריו של קשטן.

דרור היה איש קשוח מבחוץ, אבל ידע להיכנס לראש של שחקניו ולמקד אותם במטרה. מיצחק שום בכפר סבא, דרך אלי אוחנה בבית"ר ועד סלים טועמה בהפועל תל אביב. הוא ידע לעצב את שמעון גרשון לבלם ענק, ולקחת בחור ביישן כמו חיים חג'ג' ולהפוך אותו לאחד מכוכביה של מכבי תל אביב.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

יש מדינות שבהן אנשי מקצוע כמו קשטן היו זוכים למעמד דומה לזה של פרגוסון באי הבריטי, אבל דרור אף פעם לא אהב את אור הזרקורים ולא איש של מרפקים. לא רוצים - לא צריך. לפני כמה שנים עברתי בהוד השרון ונזכרתי שהוא יושב בבקרים בבית הקפה הקבוע. נכנסתי, קצת דיברנו, ולקראת פרידה שאלתי 'מה עם ראיון?'. קשטן הרים גבות וחייך: 'בשביל מה זה טוב?'. יהי זכרו ברוך.