זו לא טורקיה שהכרתי: אחד מגדול חלוצי ישראל רונן חרזי מגיב על סערת שגיב יחזקאל

ליבי יצא לשגיב יחזקאל כששמעתי שהוא נעצר בטורקיה, ועוד על מה? הדבר היחיד שעשה היה לתמוך בנושא החטופים – ילדים, נשים, זקנים, אזרחים וחיילים בני עמו, שנמצאים 100 ימים בשבי חמאס. הוא לא דיבר על פוליטיקה או אמר משהו בגנות אף אחד.

שיחקתי בטורקיה ב-1998. זו אמנם היתה תקופה אחרת, אבל אני מכיר היטב את העם הטורקי. מה ששגיב עשה לא היה הבעת עמדה בנוגע למלחמה, זה היה "רק" צעד של הזדהות, של אנושיות. אני לא יודע אם העליהום עליו הוא משהו שכל תושבי טורקיה, או אפילו רובם, מזדהים איתו – זה בעיקר פוליטיקאים, עיתונאים בכירים וקיצוניים אחרים ש"מתדלקים" את האירוע. אצל הטורקים לא קשה לקבע נרטיב כזה או אחר, ואני אפילו לא יודע אם הם מאמינים למה שהם אומרים ועושים - זה פשוט נוח להם.

באופן אישי יותר, אני רואה מה קורה כיום בטורקיה סביב השחקנים הישראלים, נזכר בתקופה שלי שם בשנות ה־90 המאוחרות, ואחריי הגיע גם חיים רביבו ועוד שחקנים. שיחקתי בבורסאספור, בעיר עם 2 מיליון תושבים, ולא הרגשתי עוינות כלל. לא זכורות לי שום פעולות אנטישמיות.

אלה היו זמנים אחרים, ארדואן לא היה בשלטון. מהרגע שהוא עלה לשלטון, טורקיה שינתה פניה ביחס ליהודים. אמנם המשכנו לנסוע, אבל היחסים כל הזמן היו בעליות וירידות. הטורקים הם עם פנאטי מאוד לכבוד הלאומי. זה כבר לא משנה מה השחקנים הישראלים יעשו. האנשים במדינה הכניסו לעצמם לראש את הסיפור הזה, וזהו.

אם שגיב יחזקאל היה שואל אותי – לאחר שכבר החליט להישאר בטורקיה גם אחרי תחילת המלחמה – הייתי מציע לו לא לנקוט שום עמדה לגבי המלחמה. הוא ידע שהוא נמצא במקום בעייתי וחשוך, לכן הוא היה צריך לנתק את עצמו מהכל, גם אם זה קשה מאוד בהתחשב במצב.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

לשאר השחקנים הישראלים שנמצאים בטורקיה הייתי מציע לחשב מסלול מחדש, ואלה שחושבים לנסוע בעתיד יצטרכו לחשוב פעמיים לפני שהם יוצאים לשחק במדינה שרק הולכת ונהיית קיצונית וחשוכה יותר משנה לשנה.