שיגעון של שוויון. מקטרגיה של הפועל ת"א נוהגים לכנות אותה הקבוצה הבכירה של המגזר. הערבי כמובן. מן דרך מגושמת להכניס להם את הפוליטיקה לעין בגלל כוכבים גדולים לאורך השנים, מרפעת טורק ועד סלים טועמה. מבחינת האנטי אדומים, מפגש כמו זה מול בני סכנין הוא דרבי לכל דבר, דרבי המגזר, דרבי הקבוצות שאוהדיה הניפו את דגל פלשתין בעבר הקרוב והרחוק.
כששתי הקבוצות נפגשו הערב (רביעי) בבלומפילד, רגע לפני היום ה-90 לטבח הבלתי נתפס של 7 באוקטובר, שהצית את המלחמה האיומה המכרסמת בנו, עלתה השאלה אם יש כאן עוד סיכוי לדו קיום. אם לפחות הכדורגל ואוהדיו יכולים איכשהו לצמצם את הבור שנפער. ולא, לאחד בין אלה שאינם נחשבים לאוהדי הפועל ת"א או הקבוצות הערביות לא יוגדר כדו קיום.
על המגרש, שתי הקבוצות היו מאוחדות בדבר אחד – לתת לאוהדים משחק שקונים בשבילו כרטיס. לא כדורגל גדול, אבל שיגעון מוחלט שהתנקז בעיקר לתוספת הזמן. המחצית הראשונה הייתה של סכנין שהובילה 0:2 מצמד של דור חוגי. בשנייה הכל התהפך והפועל השוותה משערים של עומרי אלטמן ואור בלוריאן, ואז הגיע הדקה ה-91, ואיתה שלושה פנדלים לאורחים (שניים מהם חוזרים) שעלו שוב ליתרון (זאהי אחמד), אבל בדקה ה-100 בלוריאן השלים צמד וקבע 3:3 משוגע. רק הקטטה בסיום המשחק בין אנשי סכנין למאבטחים הרסה את החגיגה – אחרי הכל, אווירת מלחמה.
במשחק נוסף: הפועל ירושלים – מכבי פ"ת 1:3. כבשו לירושלים: יילדה דוין (43), אופק ביטון (45+2), אוסוולדו קאפיטה (78). כובש לפ"ת: מוחמד הינדי (53).
