לפני שישראל חוותה את היום הקשה בתולדותיה, שהשפעתו מורגשת גם כשלושה חודשים אחרי, אוהדי הכדורגל בישראל התרגשו לנוכח העובדה שאחרי 24 שנים לוח המשחקים הראה על ארבעה מפגשי דרבי - בתל אביב, בחיפה, בירושלים ובפתח תקווה - לאחר חזרתן המשותפת של מכבי והפועל פ"ת לליגת העל.
הערב, לראשונה מאז עונת 2014/15, יתקיים הדרבי של פ"ת במסגרת ליגת העל, וההתרגשות הגדולה בעיר מורגשת, בטח לאחר ששתי הקבוצות מגיעות למשחק בכושר פחות טוב כשמכבי רושמת ארבעה הפסדים רצופים והפועל שלושה.
כדי להבין עד כמה המתח במלאבס בשיאו, פנינו לשני אוהדים, אחד מכל צד, שיסבירו מה שעובר עליהם. בצד של מכבי – ליאח פיינר (30), בעל מינוי לקבוצה מעל 20 שנה, שירש את האהבה מאביו, ובצד של הפועל שוחחנו עם מתן ציוני (38), חבר עמותת "הכחולה", אחד שהספיק לחוות כאוהד כל דבר אפשרי.
שמחים וחוששים
פיינר: "נכון שזה דרבי אחרי שנים בליגת העל, אבל היו לנו שלושה דרבים בשנה שעברה. תמיד זה כיף. אני מחכה לדרבי למרות שאנחנו באים אחרי רצף של הפסדים. זה באמת מעל הכל, אנחנו באים עם רעל בעיניים ומצפים שיטרפו את הדשא כמו שאנחנו ניתן הכל ביציע. אנחנו רוצים להזכיר מי הקבוצה הכי גדולה בעיר".
ציוני: "כל פעם לפני כל דרבי הבטן מתהפכת, קשה לעבוד או לישון בלילה לפני - לא משנה באיזו ליגה המשחק משוחק. הכי כואב להפסיד, והכי מתוק לנצח. זה חלק מהסיכון. אם אתה רוצה להרגיש חזק - תהיה מוכן גם לחטוף הכי חזק. זה בא ביחד".
הכושר הרע וההפסדים
פיינר: "זה מאוד מאכזב שאחרי פתיחת עונה טובה, מאז החזרה מפגרת המלחמה אנחנו נראים פחות טוב. עד המלחמה היינו במקום השלישי וזה נראה טוב והרגיש טוב. אני מאוכזב, כי אני חושב שמכבי צריכה לשאוף כל שנה להשיג כרטיס לאירופה - זו המטרה. יש לנו מחלקת נוער מהטובות בארץ ואנחנו רוצים שזה יבוא לידי ביטוי גם בקבוצה הבוגרת".
ציוני: "אני תמיד מודאג, אבל גם כשהיינו בלאומית הייתי מודאג. הקבוצה התפרקה פעמיים, ראיתי עם הקבוצה הכל ואין משהו שלא עברנו. היינו רגע מליגה א', שמונה שנים היינו בלאומית, ידענו רגעים מביכים והמועדון כמעט נחרב. עדיף לי להיות זנב לאריות מאשר ראש לשועלים. גם רצף ההפסדים זה משהו שקורה בכדורגל".
השפעות המלחמה
פיינר: "חזרתי לפני כמה ימים ממילואים, וזה משהו שמכניס דברים לפרופורציה. אין שום סיבה שהיריבות הספורטיבית לא תישאר ספורטיבית, אבל לצערי מאז ומתמיד האווירה בדרבי מאוד אלימה, יותר ממה שהיא צריכה להיות. אין לזה מקום בכלל, ובטח שלא בתקופה כזאת. צריכים לזכור שאנחנו מקשה אחת. זו יריבות חשובה ומבורכת ומהנה ויש לה ערך משמעותי, אבל בוא נדאג שהיא תישאר כזאת".
ציוני: "אנחנו באמת מקווים שהדברים לא יעברו את הגבול, אבל אני לא אופטימי שכל האנשים יבינו את חשיבות האחדות. כדורגל הוא מיקרוקוסמוס של החברה. אני מאוד מקווה שאצלנו זה יהיה בגבול הטעם הטוב. אפשר לקלל, אבל לא צריך להגזים. במשחק מול ריינה אחד האוהדים זרק משהו שעבר את הגבול, ואנשים סביבו השתיקו אותו. תמיד יהיו אלה שיעברו את הקו, אבל השאלה היא איך שאר האנשים מסביב מגיבים - שותקים או אומרים לו שזה לא מתאים".
בסיס היריבות בפ"ת
פיינר: "הדרבי בפ"ת הוא הכי גדול בארץ, יותר מכל דרבי אחר. הקבוצות האלה הן לא כאלה שנאבקות על תארים, והדבר המרכזי שיש לנו זה להיות מספר 1 בעיר, כשהמשמעות היא שלנצח דרבי זה דבר גדול יותר מכל דבר אחר. החיבור מי אוהד מכבי ומי הפועל היה תלוי במקום המגורים: היו שני מרכזים קהילתיים עם בריכה ומגרשי טניס כמו קאנטרי, וברגע שנרשמת לאחד מהם השתרשה בך זהות האהדה בעיר".
ציוני: "היסטורית, בשנות ה־30 זה היה מבוסס על פרדסנים נגד פועלים בעלי צווארון כחול שנתפסו כיותר אמידים. היום, כמובן, זה כבר שונה לגמרי".
נוכחות הלוזונים
פיינר: "אני חושב שבסוף - הדרבי הזה תוסס באופן טבעי. גם ביום שאבי לוזון יעזוב את מכבי הדרבי ימשיך להיות משמעותי. יכול להיות שיש לאוהדי הפועל שנאה לאבי לוזון, אבל אני מפריד בין אבי למכבי פ"ת. למרות כל מה שעשה לטובת המועדון, מכבי פ"ת זה לא אבי לוזון. הדרבי היה ותמיד יהיה קריטי עבור הקהלים".
ציוני: "מתחילת שנות ה־90, כשהלוזונים השתלטו על מכבי, הסיפור הוא משפחת לוזון. אם היית מוציא אותם מהמשוואה, זה היה דרבי פרווה. אבי תמיד יודע להתסיס, לא רק אותנו. רוב אוהדי הכדורגל לא מחבבים אותו. כשהם קנו את מכבי, המטרה שלהם היתה להיות הכי טובים ולגמור את הפועל, והם כמעט הצליחו בזה".
עקיצה לסיום
פיינר: "המחשבה שהפועל יותר גדולה בפ"ת מתבססת על שנים רחוקות מאוד. אני חושב שבעשור האחרון, אם הפועל היתה משחקת בליגת העל קצת יותר - הם היו מפסידים עוד כמה דרבים והיינו עוברים אותם בכמות הניצחונות".
ציוני: "מי שחושב שאנחנו מקנאים בהם בגלל המצב של העשור האחרון צריך להבין שזה לא ככה. אתה מקנא במישהו שאתה רוצה להיות כמוהו, ואני לא רוצה להיות כמותם. יש להם מחלקת נוער מדהימה. הם עושים מזה עסק, אבל השאלה היא מה אתה משאיר אחריך. אבי לוזון עושה כסף, אבל לא מקדם את המועדון. אם אני אגדל שחקנים - אני רוצה לראות אותם קוצרים פירות אצלי ומרימים אותי למעלה. התקרה שלהם נמוכה. לא משנה כמה שנים הם ממוקמים במקום טוב יותר, שום דבר לא השתנה ביחסי הכוחות מבחינת כמות הקהל".
