ההוראות ההזויות של פיקוד העורף שמאפשרות חזרה של 5000 צופים למשחקי הספורט, מזכירות לנו שוב באיזו מציאות משוחק הכדורגל שלנו. ושוב עולות השאלות למה צריך את זה? ומה הערך של זה?. קצת כמו אחרי מלחמת יום הכיפורים, הכדורגל במקום לעודד ולהרים את העם, לא באמת מצליח לעניין בזמן אמת.
כבר ביום שלישי הקרוב יצטרכו, במקרה של אזעקה, אנשי הצוות והשחקנים: ״להתכופף ולהניח ידיים על הראש״. אפשר לדמיין את ערן זהבי ניגש לבעוט פנדל, אזעקה. האוהדים הרבים רצים למרחבים המוגנים. השוער של הקבוצה היריבה וזהבי שמים ידיים על הראש, מכופפים. אחרי עשר דקות חוזר הקהל ואז זהבי והשוער חוזרים לאותה פוזיציה, ככה בלי חימום, לבעוט את הפנדל. ברקע ניתן לשמוע את מוכר הבייגלה שמחפש את ההוא שהבריז לו מהמזנון עם הכסף של הקולה והבייגלה העבש.
אה, ויש גם אחראי אזעקות בכל מגרש. דמיינו את זה, אוהדי שתי קבוצות הולכים מכות רצח מחוץ למגרש, ואז האחראי על האזעקות מפעיל אותה. באותו רגע ממש כולם מניחים את המקלות, אבל אז מתברר שזו בכלל אבוקה שזרקו למגרש ולא יירוט של כיפת ברזל.
ההוראות האלו לא הגיוניות, כדורגל שנמצא בתחתית סדר העדיפות אצל הציבור שמאבד עניין במוצר המקומי ועונה שבכל רגע מצטיירת כסוראליסטית יותר ויותר. הלוואי והיינו יכולים לדבר על יכולת השיפוט אבל זו, כנראה, לא העת.
