הצוות הפיזיולוגי של נבחרת ישראל בחן את מצבו הפיזיולוגי של נטע לביא עם הגעתו למשחקים מול רומניה ובלארוס בחודש שעבר, והתפעל.
אחרי 9 חודשים ביפן, הקשר האחורי נמצא בכושר נפלא, ופתאום המעבר לגמבה אוסקה מרגיש כמו משהו שאולי הרים את רמתו. מעל 16 שעות טיסה מיפן לישראל, לעיתים גם קרוב ל-20, לא פגעו ביכולתו של לביא (27) אלא להיפך, זה אפילו לא הורגש.
ספורטאי ישראל בקליפ מיוחד עם נשיא המדינה לכבוד סוכות | דוברות בית הנשיא
"אולי בגלל שאני עובד באופן זהה מדי יום, אז לא שמתי לב להבדלים", מספר השחקן בראיון מיוחד ל"ישראל היום". "הגעתי בכושר טוב והיה חשוב לי להשפיע ולהוכיח את עצמי. האימונים פה מאוד אינטנסיביים ובקצב גבוה, מצד שני אין לנו משחקים כמו בזמנו עם מכבי חיפה, שם היו המון משחקים ופחות זמן לאימונים. בליגה ביפן רצים הרבה יותר, יש מדד שרצים יותר. בקיץ הלחות גבוהה מאוד ולמרות הכל מתאמנים בקצב גבוה. העונה פה הפוכה, אבל משחקים בקיץ ולזרים קשה להסתגל. מצד שני, גם בישראל חם ויש לחות, אז היה לי יותר קל".
עובדים אחרת מבחינה פיזיולוגית ביפן?
"היפנים מאוד ממושמעים למה שאומרים להם. הם חוזרים על התרגילים המון פעמים, לעיתים אפילו עשרות פעמים אם צריך. לא סתם רואים שהכדורגל היפני בעלייה. בפגרת הנבחרות האחרונה הם ניצחו 1:4 את גרמניה ו-2:4 את טורקיה וזה לא סתם. זו ליגה קצת רחוקה ופחות עוקבים, אבל עובדה ששחקני הנבחרת יוצאים בגיל מוקדם לאירופה, רק שלושה מקומיים משחקים בנבחרת. השחקנים פה מדברים המון על לצאת לאירופה. אני מתאמן איתם ורואה ברמה שהם יכולים".
אבל יש משהו שונה בשיטות האימון שגורם להם לרוץ כל כך הרבה?
"היפנים מאוד גמישים וכל הזמן מותחים את הגוף, עושים המון מתיחות. בזה הם מאוד ממושמעים, אני רואה את השחקנים לפני חדר כושר עושים המון מתיחות, זה משהו ששונה לי. הם גמישים בצורה יוצאת דופן, הייתי בהלם בהתחלה מכמה הם גמישים וזה קשור למתיחות. מגיל מאוד קטן הם עושים מתיחות והם חושבים שזה טוב לגוף. יש להם תרגילים פשוטים, אבל הם חוזרים עליהם שוב ושוב, קח לדוגמה, בימי שלישי, שחקנים צעירים נשארים כאן אחרי האימונים ועושים תרגיל פס פשוט. זה הכי פשוט שיש, אבל אותו תרגיל והרבה זמן. זאת משמעת אחרת, יוצאת דופן".
הרגשת שהאימונים האלה, מה שאתה עושה ביפן, הם אלה שעזרו לך להגיע ככה לנבחרת?
"בכל משחק בנבחרת שופטים אותי לגופו, אז מבחינתי חשוב לי להשפיע ולהוכיח את עצמי, להיות שחקן מוביל בנבחרת. ישפטו אותי לפי המשחק האחרון אז אני בא בשיא המוכנות, שם בצד את הג'ט לג, גם אם זה 20 שעות טיסה, ועושה הכל כדי לעמוד במשימה. כשמסתכלים על משהו כלא פשוט אז הוא גם הופך לכזה. לשמחתי אני צעיר ויכול לעשות את הטיסות האלה. אני מתכנן את הזמנים שלי בצורה טובה ואני שמח שגם ראו את זה".
מה השלב הבא? עוד מעט תסיים עונה ראשונה ביפן, לאן הלאה?
"אני תמיד חושב שאני יכול הרבה יותר. ברגע שאפסיק לחשוב ככה זה יהיה לקראת הסוף. במכבי חיפה הרגשתי בשיא, בליגת האלופות הרגשתי שאנחנו ברמה מאוד גבוהה, הסיפור שאני מספר תמיד, שירדנו להפסקה מול בנפיקה בבית ב-1:1 והרגשנו שאנחנו עולים שלב ואז קיבלנו כאפה. קיבלנו סטירה מול פ.ס.ז' בחוץ, ופתאום מול בנפיקה במחצית אנחנו במצב של לעלות לליגה האירופית. במחצית השנייה בנפיקה נתנו לנו כמה סטירות ולא עשינו את זה. אני באמת שמח שאני ממשיך לחזור לעצמי, אחרי שהיתה לי שנה לפני פציעה ארוכה וסיטואציה קשה שעבדתי מאוד קשה כדי לחזור לעצמי.
"אני רוצה להמשיך את היכולת הזאת וגם להתקדם איתה. כמעט לא היו לי פגרות. היתה פגרה בקיץ של 3 שבועות, קצרה כזאת, ואז חזרנו. לא היתה לי פגרה ארוכה מאז הפציעה של לפני שנה וחצי. מצד שני, אחרי שנה בלי כדורגל, אני מעריך כל רגע על המגרש".
נטע לביא התאקלם ביפן אחרי תקופה ראשונית קשה ומאתגרת. בכל זאת, היציאה הראשונה שלו לחו"ל לא היתה לאירופה, אלא למדינה רחוקה עם תרבות שונה לחלוטין ממה שהכיר. כל זה קרה זמן קצר אחרי לידת בנו הבכור לני, שאת הברית שלו פספס כדי להיות עם מכבי חיפה בליגת האלופות.
אשתו שיר, תמכה בו בכל המהלך והשניים יצאו למסע הזה יחד, ועד כה הם עומדים בו בצורה יוצאת דופן. משפחת לביא לא נמצאת במקום שבו טיסה של כמה שעות והם בחופשה בארץ לוקחים אוויר, אבל עד כה, הם עומדים בכל היעדים. "עברנו כמשפחה חמישה חודשים, גם שיר פעם ראשונה והכל היה מאוד מאתגר וחדש" הוא מספר.
"קיבלנו מעטפת של עזרה מהמשפחה משני הצדדים וזה מאוד עזר לנו. ההורים והמשפחות באו אלינו לפה ומאוד עזרו. להגיע פעם ראשונה ליעד כזה עם תינוק זה לא פשוט. היו קשיים בהתחלה, כמו בכל מקום חדש ועבורי פעם ראשונה בחו"ל. אבל קיבלנו תמיכה וזה שם אותנו במקום מאוד יציב וזה עזר לנו המון. עכשיו אנחנו כבר יותר רגילים ומרגישים בבית. הילד כבר בן שנה ועכשיו התחיל ללכת, זה מרגש מאוד. אני מאוד מעריך את אשתי והמשפחה על כל העזרה".
עוד מעט יש לך עוד סוג של שבירת שגרה עם עוד פגרת נבחרות, הפעם מול שוויץ בבית וקוסובו בחוץ.
"אני מחכה לזה. יש לי חברים טובים בנבחרת שעברנו המון ביחד, אני ואבו פאני התחלנו באליפות הראשונה ואז שון גולדברג, דין דוד ומחמוד ג'אבר הצטרפו. את השנים הקריטיות העברנו יחד. אני בקשר מדהים עם כולם. תמיד יהיה לי מקום בלב למכבי חיפה וגם כיף לבוא לנבחרת, לדבר עברית בחדר ההלבשה ורק עכשיו למדתי להעריך את זה אחרי ששמעתי מליגיונרים אחרים.
בנבחרת בסופו של דבר, כל משחק ישפטו אותך לגופו. יש בנבחרת המון מה להוכיח, אחרי המון שנים שלא העפלנו לטורניר גדול, כל משחק מחכים לרגע שזה יקרה. זה בוער לשפוט על פי משחק נתון ואולי זה יכול לעשות לי זה טוב כי זה מביא אותי במוכנות גבוהה. אני באמת מרגיש, שבגלל שאין הרבה משחקים, זו לא עונה, אז צריך להוכיח כל הזמן. עכשיו זה כבר מתחיל להיות המאני טיים ובעזרת השם יש שני משחקים שהם חשובים מאוד ואז עוד שניים. אני עדיין לא ב-50 הופעות שישפטו אותי על משחקי עבר אז בכל משחק אני חייב להוכיח את עצמי".
אתה מסכים שקיבלנו בית של פעם ב-50 שנה? כזה שחייבים לעלות ממנו?
"אני פחות מסתכל אם קיבלנו בית נוח או קשה. רוצה פשוט לעשות את זה ולעלות ליורו. הנבחרות הצעירות התמודדו עם נבחרות יותר חזקות. עם האמונה אפשר יהיה להתקדם שלב אחרי שלב. אנחנו רואים את הצעירים שיוצאים לאירופה ומתקדמים והלוואי שזה ישפיע על הנבחרת. בסוף כולנו נרוויח מזה. בסוף המטרה היא לעלות, כמובן שחייב לנצח את קוסובו בחוץ, זה מאסט ואין פה שאלה. אחר כך נצטרך לעשות חישובים. אבל גם מול שוויץ בבית צריך לבוא באמונה ולנסות להוציא נקודות. אם נוכל להוציא נקודות בבית מול שוויץ זה ייתן לנו דחיפה אדירה להמשך".
בסוף צריך לעבור את שוויץ וקוסובו כדי להגיע מול רומניה בנובמבר לקרב ראש בראש על הכרטיס ליורו.
"בחישובים האלה, קודם כל צריכים לנצח את קוסובו וזה לא יהיה קל. משחק חוץ נגד נבחרת שרוצה להוכיח את עצמה, להילחם ולנצח אותנו. זה גם מגרש קשה".
אחרי רומניה, אמרת שלראשונה הרגשתם בנבחרת כמו קבוצה, יחידה אחת. עושה רושם שזה לא עוד משפט רגיל וסטנדרטי, בטח כשמדובר בנבחרת ישראל. תנסה להסביר את זה יותר לעומק.
"במהלך משחק, כנבחרת, הכי חשוב הביחד כי אנחנו לא עובדים על בסיס יומי. הכי חשוב לשחק כקבוצה. רק אז כל הכישרונות למעלה באים לידי ביטוי. מול רומניה הרגשתי ש-90 דקות אנחנו שם, יחד. זה השליך גם לבלארוס בהתחלה ואז היכולת ירדה והמשחק התהפך. אם נביא כקבוצה את המשחק מול רומניה בחוץ לידי ביטוי ולא רק יכולת אישית או אחרת, אז יהיה לשחקנים הרבה הכישרוניים שלנו הרבה יותר קל לבוא לידי ביטוי. אם נלחץ ונחטוף את הכדור בחצי של היריב הדרך תהיה קצרה יותר לשער היריבה. לבוא להיות אמיצים ולשחק אחד בשביל השני. זו הדרך".
יש לנו דור סופר מוכשר, אוסקר גלוך ומנור סולומון, אולי גם אחרים מהנבחרות הצעירות שעשו קיץ מטורף, אולי הדור הזה יביא אותנו ליורו?
"בכללי, יש הרגשה אחרי המונדיאליטו ויורו הצעירות, שיש הרבה שחקנים טובים במגמת עלייה. הם צריכים לעבוד ולהמשיך בדרך שלהם כדי לממש את הפוטנציאל. כולנו נהיה מאושרים אם נעלה ובטוח שיש להם מה לתת. מנור כבר הרבה שנים באירופה. הוא בן 24 ובאירופה זה כבר שלבי השיא. האישיות שלו ושל אוסקר יוצאת דופן. הם שונים מאוד, אבל רוצים להצליח ומאמינים בעצמם. הפוטנציאל שלהם מאוד גבוה. גם כשזה רחוק אני עוקב אחריהם. אנחנו רק נרוויח מההצלחה שלהם".
אחרי מכבי חיפה אתה מספיק לעקוב?
"עקבתי המון במוקדמות ליגת האלופות. קמתי ב-3 לפנות בוקר לראות את המשחקים במוקדמות. אני משתדל לעקוב כמה שיותר. בישראל יותר קשה לי אבל יום אחרי אני תמיד בודק ורואה".
מה דעתך על מה שקורה שם היום? הטירוף סביב המועדון גדול בהצלחות, אז בטח השנה כשקשה יותר.
"צריך לקחת את הטירוף ולנווט אותו למקומות נכונים. אני לא יודע כבר מה קורה בפנים ולא רוצה להגיד מרחוק מה קורה שם יום יום. אבל אני כן יודע שהבסיס שם הוא טוב ויש אנשים טובים שהוכיחו שהם מסוגלים להכי טוב שיש".
ברק בכר אמר בעונה שעברה שאחרי העזיבה שלך הוא הרגיש חור בחדר ההלבשה. מה חשבת על זה?
"ברק ואני תמיד נהיה בקשר, אני מאוד מעריך אותו והוא לא צריך לשמוע את זה בראיון. גדלנו לתוך זה ביחד. כשברק הגיע, היה שינוי, גם בתפיסה שלי ואיך שהוא הראה לי את הדברים. כל הזמן היו עוד שחקנים איתי ביחד. תמיד היו סביבי אנשים שעבדנו כצוות בתוך העניין הזה. אני לא חושב שהבור גדול ולדעתי כבר מילאו אותו. כשעזבתי, ראיתי שהם עדיין שם ועובדה שהם לקחו אליפות. את כל המסביב אתן לאחרים להגיד. אני מרגיש חלק ממכבי חיפה גם כשאני לא שם".
האוהדים שולחים לך מאות הודעות בשבוע, איך אתה מתמודד עם זה?
"מכבי חיפה חלק ממני והקהל חלק ממני. המשפחה של אשתי מהעיר, אז תמיד זה יהיה סביבי. אני עוד אחזור לשם בעזרת השם. אני מאחל לכולנו שנה טובה, עכשיו כבר חג סוכות, שנהיה בריאים ומאושרים. אני מחזיק למכבי חיפה אצבעות מרחוק והלוואי ויצליחו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו