שימו את האגו בצד כבר: האופוריה לא תחפה על הבעיה הגדולה של נבחרת ישראל

אחד המשפטים הכי מוכרים בעולם הספורט, נאמר ע"י גארי ליניקר אחרי ההפסד של אנגליה שלו בחצי גמר מונדיאל 90 לגרמניה: "כדורגל הוא משחק פשוט - 22 גברים (ואני אוסיף, או נשים) רודפים אחרי כדור במשך 90 דקות (וברוח התקופה, 90 + תוספת מכובדת) ובסוף הגרמנים מנצחים".

עד לשנת 2022, הייתה תחושה שהכדורגל שלנו, בטח ברמת הנבחרת, הוא ההפך המוחלט מהמשפט הזה. אנחנו תמיד קרובים, אבל בסוף מישהו מחליק/מועד/טועה/פותח רגליים ובסוף אחרי 90 דקות אנחנו מפסידים. אבל הנרטיב הזה מתחיל להשתנות בשנה וחצי האחרונות.

זה התחיל בנבחרות הצעירות עם סניור, חלאילי, תורג'מן וגאנדלמן, זלג לבוגרת בליגת האומות ופתאום, גם הקהל של הנבחרת מאמין שדברים גדולים יכולים לקרות לנבחרת שלנו אחרי הדקה ה-90.

אבל גם שער גדול של גבי קניקובסקי, שחקן שלא נכלל בסגל המקורי לחלון הנוכחי, בתוספת הזמן, לא יסתיר את הבעיות של הנבחרת. גם האופוריה והאושר הגדול אחרי הניצחון השני על בלארוס בזכות ווינר שוט ברגעי הסיום, לא יחביא את הבעיות, שחלקן נובעות מסיבות אובייקטיביות, אבל חלקן נוצרו עקב ניהול לא חכם ומלא אגו.

נבחרת ישראל תחת אלון חזן חושבת התקפה. חזן משחק 4:3:3 התקפי עם קשר אחורי אחד בלבד כשהשני כל הזמן מצטרף, עם שני מגנים שיודעים לתמוך בהתקפה וטובים עם הכדור, שני שחקני כנף והשחקן שמשחק עם הגלימה (מספר 10) כבר משחקים מעבר לים ומפוצצים בכישרון והגישה של חזן היא ללחוץ בכל מגרש ולנסות להכריע את המשחק בחלק הקדמי.

אבל, אחרי כל זה, הנבחרת מסיימת את המשחק השישי שלה בקמפיין בבית שכולל את בלארוס, אנדורה וקוסובו, עם שבעה שערי זכות בלבד ושבעה שערי חובה. 

קיבלנו בית שהוא טעות סטטיסטית, בית מתנה והגענו לרגע האמת, נותרו 4 משחקים. נשארו לנו שני משחקים באוקטובר – שוויץ בבית וקוסובו בחוץ ושניים בנובמבר – רומניה בבית, אנדורה בחוץ. אם אנחנו רוצים לעלות, אנחנו כנראה צריכים לקחת 10 נקודות וכדי לעשות את זה, אנחנו חייבים להבקיע וברוב המקרים יותר משער אחד למשחק (אתמול עצרנו רצף ספיגות לא נעים של 20 משחקים ברצף).

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

בסוף, עם כל הכבוד לאווירה הטובה וליכולות האישיות של דור העתיד שלנו, אנחנו חייבים סקורר מוכח, אחד שיעשה שער מכלום, שיהווה איום תמידי על ההגנה, שיעזור לבודד את מנור ואוסקר באחד על אחד. אם אנשים כאן לא ירדו מהעצים וישימו את האגו שלהם בצד, אנחנו נפספס את ההזדמנות הכי טובה שהייתה לכדורגל הישראלי אי פעם לעלות ליורו וזאת באמת תהיה בכייה לדורות.