בעשרת המפגשים האחרונים בליגה בין מכבי נתניה להפועל תל אביב, הצהובים-שחורים לא ניצחו. אם הפועל היתה משחקת בכל השנים האפורות שלה נגד נתניה בלבד, עוד היו חושבים שמדובר באימפריה.
אבל תפקידה של נתניה בכל השנים הגרועות של האדומים, היה להרים לרגע את המורל ולתת תקווה שלא עוד עונה הולכת לאיבוד. זה כנראה היה גם התפקיד שלה אתמול (שבת).
היא שלטה במרכז המגרש עם הרכב משני, איבדה שני שחקני הגנה וגם פסלו לה שער. נו, שום דבר לא הולך לה נגד האדומים.
בחודש האחרון התנהל מאחורי הקלעים ויכוח בין המנהל המקצועי חן סול למאמן מייקל ולאקניס. סול רוצה יותר צעירים, יותר 4-3-3 התקפי, רודריגס שהובא כעושה משחק מאחורה בטח לא יכול להיות בלם כמו בסכנין. ולקינוח, שיחרר סול למאמן שלו על הראש את קלטינס בתחילת השבוע כדי להבהיר לו מי בעל הבית.
היווני שהבין שהוא על הכוונת ושהמועדון בהיסטריה, התיישר מקצועית סוף סוף ועלה עם מערך התקפי יותר, רודריגס הלך למקום הטבעי שלו והיה הטוב במגרש, הצעירים שותפו והפועל השיגה ניצחון ראשון בעידן של היווני.
שתי נקודות בקטנה
1. כשהאוהדים השרופים של הפועל יושבים בשער 8 קורים דברים טובים לפחות על פי הסטטיסטיקה היבשה. אולי זה סימן לקראת המשחקים הבאים.
2. עמרי אלטמן נראה כמו צל של עצמו וזה כואב בעיניים לראות.
