נבחרת החלומות: האף תקוע בפוליטיקה, מתחת לפני השטח דברים ממשיכים לקרות

אם לא תהיינה הפתעות שאי אפשר לחזות, נבחרת הפלא הישראלית שניצחה אתמול (שבת) את גיאורגיה תשחק באולימפיאדת פריז. זה גדול, זה עצום.

לפני חודש, חודש וחצי, אף אחד לא היה מאמין, שיש לנו נבחרות צעירות בכדורגל שהולכות לנצח נבחרות כמו ברזיל ולעשות למדינה את הקיץ. היום ישראל הצעירה נמנית על ארבע הנבחרות הטובות באירופה.

נזכור את השמות של גלוך, תורג'מן, חלאילי, פרץ וחבריהם כמו שזוכרים את שפיגלר ושפיגל או את חודורוב וגלזר. הפעם האחרונה שנבחרת ישראלית בכדורגל העפילה לאולימפיאדה זה היה במונטריאול בקיץ 1976 – לפני 47 שנים. השמות הגדולים אז היו של גדעון דמתי, ויקי פרץ ואיציק ויסוקר. ישראל הוציאה תיקו מצרפת.

בשלב זה נראה שהכדורגלנים הצעירים מציגים פרופיל של ספורטאי ישראלי חדש. זאת ההפתעה הכי גדולה. בזמן שהאף תקוע במדמנת הפוליטיקה, החיים מתחת לפני השטח ממשיכים לזרום, דברים ממשיכים לקרות. ישראל מתקדמת בלי התערבות מלמעלה, מכוח אמביציה של יחידים. בגיל 18–21 אפשר לראות צעירים ממוקדי משימה, דבקים במטרה אישית וקבוצתית.

נכון, זאת מקצוענות. שנים דיברו על אופי ישראלי, על מנטליות של כדורגלנים ישראלים. דיברו על חולשות בשדה המגרש ועל כושר גופני לקוי. אתה מסתכל על השחקנים האלה של גיא לוזון ונראה שכל המיתוסים השליליים מתנפצים ומתאדים.

יש אופי, יש מנטליות חדשה, אף אחד לא נשבר. חוזרים ממצבים קשים. אין התפרקות, אין התמוטטות ברגעים הקריטיים. הנבחרת הנהדרת הזאת גם מציגה שילוב מעורר התפעלות בין שחקנים יהודים לערבים. היה רגע ששחקן ערבי נפגע בתאקל בתוך הרחבה. הוא הוריד את הגרב הכחולה ושלף מתחתיה מגן עצם צבוע בצבעי הדגל הפלשתיני. והאמת, זה נראה בסדר גמור. כי זה אמיתי.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

מתחת לסמלים הלאומיים, צבע המדים, יש לשחקנים הערבים גם זהות אחרת משלהם. נקווה שלא תהיינה הפתעות שאינן תלויות בנו, שפריז עוד תהיה קיימת, והנבחרת תעשה היסטוריה.