יש משהו מיוחד השנה בגמר גביע המדינה, שמפגיש את בית"ר ירושלים ומכבי נתניה, שתי קבוצות שנחשבות לאימפריות בכדורגל הישראלי וקרסו או היו קרובות לקריסה כלכלית. יש להן עוד נקודה משותפת - שתיהן רודפות אחרי הגביע כבר שנים רבות. בית"ר לא הניפה את הגביע מאז 2009, נתניה מחכה כבר 45 שנה.
"הביקוש שיש לגמר הזה הוא משהו שאני לא זוכר שהיה לי בשני הגמרים שלקחנו", אומר בראיון מיוחד ל"ישראל היום" אבירם ברוכיאן (38), מי שהיה בעבר קפטן בית"ר ירושלים וזכה עימה בשתי אליפויות ובשני גביעים, כולל האחרון לפני 14 שנה.
צילום: יוני כץ
"בכל יום קיבלתי עשרות טלפונים והודעות מאנשים, מדודות שלי, שלא היו באות למשחקים בתקופתי ועכשיו רוצות להגיע לגמר. יש איזה משהו סוחף, אולי הרעב לתואר והחיבור שיש השנה בין הקהל לקבוצה".
לבית"ר ירושלים יש יתרון מקצועי כלשהו בגמר הזה?
"אין גמר יותר שקול מזה, חוץ מזה שהקהל שלנו עומד להגיע בכמויות יותר גדולות ויהיה יותר פעיל. כמו כל מי שקצת מבין בכדורגל, גם רן קוז'וק יודע בדיוק את החוזקות של בית"ר, שזו השלישייה הקדמית של בית"ר במשחק מעברים.
"אבל גם נתניה קבוצה חזקה פיזית, שלוחצת גבוה, ככה שאין פה יותר מדי איך להפתיע מבחינת שתי הקבוצות. מה שכן, יוסי אבוקסיס חולה על המשחקים האלה ועולה על קוז'וק".
מה תפקיד הלחץ על השחקנים?
"יש שחקנים שהלחץ עושה להם טוב, ויש כאלה שהוא לא טוב להם ומשתק אותם. להגיד לך שיש שחקנים בבית"ר שהלחץ יעשה להם טוב? אני לא כל כך בטוח. אני לא רואה בבית"ר שחקן או שניים שיכולים לקחת את הגמר על עצמם. בתקופה שלי היו לנו הרבה שחקנים, והיינו צמאים ללחץ הזה. אם לא היינו נותנים 2:3 במחצית, הקהל היה שורק לנו בוז. הקהל יהיה האקס פקטור במשחק הזה. הגמר הזה עומד להיות שמחה אדירה וטרגדיה אדירה. יהיה טירוף".
אתה יכול להשוות בין הקבוצה שלכם, שזכתה בשני גביעים, לזו שתשחק הערב בגמר?
"אלה קבוצות שונות ובכלל לא באותה רמה. הקבוצה שלי היתה מורכבת מהרבה יותר שחקנים מוכחים שלקחו תארים, שחקני עונה ושחקני נבחרות. היה משחק שפתחנו בנבחרת תשעה שחקני בית"ר ועוד שניים היו על הספסל. הקבוצה ההיא היתה מטורפת, היו לנו זרים כמו אלברז, פרננדס, בואטנג, לרואה, אגנסו - אלה שחקנים שאתה חולם לראות אותם, והיום אין סיכוי שהם יגיעו לכאן".
"בלי משכורות מפוצצות"
ברוכיאן פרש לפני כשנתיים מכדורגל ומודה שעדיין "מגרד לי לשים את החולצה של בית"ר ולשחק, אבל הגוף כבר לא נותן לדמיין את זה". הוא לפני הכל אוהד מושבע של בית"ר, מדבר על הקבוצה בשקיקה כאילו הוא עדיין הקפטן שלה, ומתרגש אפילו מהזימון של אבישי כהן לנבחרת: "אין סיפור יותר יפה מהסיפור של מישהו כמו אבישי, שבא מלמטה, ועכשיו מגיע לנבחרת ישראל".
היו לברוכיאן המון רגעים גדולים בקריירה, אבל עונת 2007/2008 חקוקה אצלו לעד. "העונה של הדאבל היתה הדבר הכי מדהים בעולם, כי עד לאותה עונה בית"ר מעולם לא זכתה בדאבל", הוא אומר, "את האליפות לקחנו די בהליכה, אבל מה שקרה בגמר הגביע נגד הפועל ת"א, עם הפנדלים וכל הדרמה והמתח, זה משהו שאני לא אשכח לעולם.
"עליתי אז לשידור ברדיו ואמרו לי 'אתה מודע לזה שאלי אוחנה, אורי מלמיליאן, כל הגדולים האלה לא זכו לקחת דאבל ואתה כן?' לא האמנו שעשינו משהו אדיר כל כך. נכנסנו לעד לדפי ההיסטוריה של בית"ר".
בקיץ, כשבית"ר היתה על סף פירוק, האמנת שתהיו כל כך קרובים לתואר?
"בתחילת העונה רק רצינו שהקבוצה תישאר בליגה, ואז הגיע ברק אברמוב. הקבוצה הביאה שחקן ועוד שחקן ואבוקסיס נתן את החלק שלו, אבל עם כל הכבוד לשועה, לניקולאסקו ולאספרייה - שהם באמת שחקנים ברמה הכי גבוהה - החיזוק הכי גדול של בית"ר העונה זה הקהל, שחזר להיות השחקן ה־12. בלי הקהל הזה אין סיכוי שבית"ר היתה עושה העונה את המסע המטורף הזה. פעם היו אומרים שקבוצות מפסידות נקודות בדרך לירושלים. ככה היה השנה בזכות הקהל".
הגביע ב־2009 סימן את סוף עידן ארקדי גאידמק. יכול להיות שזכייה הערב תפתח עידן חדש?
"לא נראה לי שיתחיל בבית"ר עידן חדש של אליפויות ותארים, גם אם נזכה. אני רואה את מכבי חיפה הולכת לשלוט פה שנים. בכלל, עם כל מה שקורה בסמי עופר, מכבי ת"א תשקיע יותר כי היא לא יכולה להישאר בצד. אין מה לעשות, בית"ר לא יכולה להתמודד עם הכסף הגדול וכל כוכב שיהיה, למשל אצילי, יעדיף לצערי את מכבי חיפה, את מכבי ת"א או את הפועל ב"ש על פני בית"ר ירושלים.
"אני חושב שבית"ר מוצאת את מקומה בזמן הזה דרך צניעות. בלי משכורות מפוצצות היא תנסה להתמודד למעלה, אבל כמועדון גדול נהיה חייבים לשאוף לצמרת הגבוהה עוד כמה שנים".
"אני רוצה לעזור לבית"ר"
לקראת הגמר הערב ברוכיאן מנצל את הבמה כדי לעודד את שחקני בית"ר: "הייתי רוצה לכתוב להם שבעוד 90 או 120 דקות זה יהיה אחד הרגעים שהם לא ישכחו לעולם, שבמו רגליהם הם יכולים לתת אושר לכל כך הרבה אנשים במדינה. אי אפשר לדמיין את החגיגות שאחרי זכייה בגביע, את הימים אחרי זה, שכל הזמן אנשים עוצרים אותך ברחוב.
"רק אז הם יבינו את האושר והשמחה. לדעתי העם רוצה שבית"ר תיקח את הגביע, הקבוצה שלא היה לה כסף וכמעט נעלמה ועכשיו היא בגמר. אין אוהד אחד בארץ, חוץ מאלה שהשנאה הספורטיבית שלהם קיצונית, שלא רוצה שבית"ר תיקח. יהיה פה אושר עילאי, זה יהיה משהו של כל עם ישראל".
לסיום, יש סיכוי שנראה אותך חוזר לכדורגל בתפקיד כלשהו?
"יש לי אקדמיה לכדורגל, ואני מאמן שם ילדים מכל המועדונים בירושלים ובסביבתה. אני נמצא בעשייה של הכדורגל, אבל מאוד אשמח להיכנס למערכת של בית"ר ירושלים, אשמח לתרום ולעזור.
"אני מאמין שבבוא הזמן זה יגיע, אבל עכשיו זכיתי שהאקדמיה של AFEX בירושלים תהיה שלי. יש הרבה שחקני עבר שמנהלים את האקדמיות בערים אחרות, כמו יוסי שבחון ואריק בנאדו, שהוא גם הבעלים. אנחנו נותנים כלים ועוזרים לילדים בהתפתחות. זה כיף גדול - אבל העיקר שנביא את הגביע".
