חיבור וחיסור: מכבי תל אביב ובאר שבע סיפקו לנו הרבה חומר למחשבה

דרך ארוכה. מכבי ת"א נראתה לא טוב במשחקה ביום שני מול הפועל ב"ש. המערך הטקטי נכשל, ולשחקנים היה יום רע ברמה האישית. עד למשחק בב"ש התחושה היתה שהצהובים פשוט מושלמים, אך מתברר שעוד ארוכה הדרך אל השלמות ואל האליפות.

טרם הבנתי למה איביץ' לא בוחר במערך של ארבעה שחקני הגנה ומעדיף שלושה בלמים. זה לא אמור להיות פרוץ מדי הגנתית כשאנריק סבוריט מתפקד כמגן שמאלי לצד שני בלמים.

למכבי ת"א יש מגוון רחב של שחקנים איכותיים, ואיביץ' צריך לבחור את ההרכבים שמתאימים לו על פי דרכו ואמונתו. עד עכשיו נראה שאיביץ' מתקשה למצוא את ההיררכיה הקבוצתית הנכונה.

פשטות גאונית. מהרגע הראשון שאייל ברקוביץ' עלה על המגרש במדי מכבי חיפה היה ברור שיש כאן משהו מיוחד. מהמשחק הראשון של יוסי בניון במדי הפועל ב"ש ראינו שיש כאן יהלום.
מאז בניון חיפשנו את ילד הפלא הבא, וכשאוסקר גלוך הופיע לראשונה בעונה שעברה - היה ברור שיש לו את זה. יש בו פשטות גאונית, שבאה לביטוי ברמת ביצוע מושלמת מבחינה טכנית. הוא יודע להבקיע וגם לבשל, ובהחלט מסוגל להגן וללחוץ על הכדור.

העמדה המועדפת על גלוך היא הקשר ההתקפי במרכז - ושם הוא צריך לשחק, עם גיבוי של שני קשרים מאחוריו. מאמן מכבי ת"א, ולאדן איביץ' חייב להבין זאת ולאפשר לגלוך להביא לידי ביטוי את מלוא כישרונו.

הרגע המכריע. במהלך המשחק בב"ש הורחק קשרה האחורי של מכבי ת"א, דן גלזר. ידוע שגלזר משחק באופן נוקשה, אבל להשאיר את הקבוצה שלך עם עשרה שחקנים כבר במחצית הראשונה בגלל תיקול אגרסיבי - זה לא מתאים. כנראה גלזר איבד לרגע את שיקול הדעת, שכח שיש לו כרטיס צהוב מוקדם, והרצון הבלתי מתפשר להשיג את הכדור השתלט על מחשבותיו. רגע אחד של שכחה שהכריע את המשחק.

אני לא אוהב משחקים שבהם לקבוצה אחת יש יתרון מספרי, משום שזה יוצר בדרך כלל משחק לא שוויוני וחד־צדדי. אלא שדן גלזר לא השאיר ברירה לשופט איתן חיימוביץ', וההחלטה להרחיקו היתה בלתי נמנעת. מעניין איך גלזר מסביר לעצמו את חוסר שיקול הדעת שהפגין.

ראויה למחמאות. כשהצבעתי על הפועל ב"ש כמועמדת לזכייה באליפות, לא זכיתי לתמיכה רחבה. משום מה, הפועל ב"ש נחשבה עד לשבוע שעבר נחותה ביחס למכבי חיפה ולמכבי ת"א.
ב"ש אמנם לא שיחקה באופן מבריק, אבל היא ידעה לספק תוצאות טובות בליגה ולהתמודד באופן ראוי בקונפרנס ליג במקביל. שני המשחקים האחרונים של הקבוצה, מול ויאריאל ומול מכבי ת"א, הוכיחו לכולם שיש לה גם איכות, ולא רק רוח לחימה.

בתחילת העונה חשבתי שב"ש לא זקוקה לחיזוק ולרכש משמעותי, אבל אליניב ברדה חשב אחרת ושינה את מבנה הסגל בצורה משמעותית. הוא הלך בדרכו ובאמונתו, ולא חשש לשנות קבוצה שהצליחה בעונה שעברה כדי שתהיה יותר איכותית. היה נדמה שזה לא קורה בתחילת העונה, אבל בשבוע האחרון זה התפוצץ.

ההישג של חדרה. כל זה מתחבר לי עם אסף נמני והפועל חדרה. נמני, מאמנה של חדרה, ספג לאחרונה ביקורת על צורת המשחק ההגנתית של קבוצתו. בשבת, אחרי שחדרה ניצחה 1:4 את סכנין, היא עלתה למקום החמישי בטבלת ליגת העל - הישג לא מבוטל וראוי להערכה. נמני היה עקבי בדרכו, וזכה גם להשיג תוצאות טובות.

אסף נמני ואליניב ברדה לא מייצגים אותה דרך מקצועית, אבל שניהם בעלי אמונה בדרכם ועקביים במעשיהם. כשיש אמונה שבאה לידי ביטוי במעשה - אז יש סיכוי להצליח.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות