פרצופה של המדינה: על ערב עגום באצטדיון בלומפילד

הכדורגל תמיד שימש ססמוגרף למה שמתרחש בחברה בה הוא פועל. ובמדינה שהולכת לבחירות פעם בשנה כתחביב לאומי, ברור שאין דין ואין דיין. היעדר המשילות מחלחלת לכל תחומי החברה, וכמו תמיד גם הכדורגל מזהה ומגיב.

הבלאגן הערב בבלומפילד הוא תוצאה של ממשלה חלשה עם שר ספורט שמנסה לעשות סדר, אבל נתקל בחומה בירוקרטית של עסקנים שרוצים להשאיר את הכדורגל הישראלי כפי שהוא. ובכל מקרה, בעוד שלושה חודשים השר לא יהיה בתפקיד ויבוא מישהו אחר במקומו. ואם יישאר? פשוט ימתין לבחירות הבאות. ככה אי אפשר לעקור בעיות מהשורש וההשפעה של הממשלה כמו בכל תחומי החיים, יורדת.

משטרת ישראל היא גוף חבוט שעושה את המקסימום מהמעט שיש לו. קובי שבתאי לא משתלט על האלימות בחברה הערבית, לא על האלימות בחברה היהודית ולא על השחיתות, אז על אבוקות במשחק כדורגל השוטרים שלו יצליחו להשתלט? במילא הכדורגל הישראלי לא זקוק לשיטור ביציעים, אלא אם כן המטרה היא לראות מחזות כמו באינדונזיה, שם נהרגו מאות בעקבות ההתערבות המשטרתית במשחק כדורגל.

לבעלי ומנהלי הקבוצות אין שום יכולת להשתלט על האוהדים שלהם. בסופו של דבר זה לא משנה אם מדובר במכבי תל אביב, הפועל תל אביב, בית"ר ירושלים או מכבי חיפה, בסוף האוהדים עושים מה שהם רוצים ובדרך כלל מדובר באלימות של קיצוניים שמשתלטת על היציע כולו.

הכדורגל הישראלי הופך אט אט למקום שמשפחות לא באמת יכולות להגיע אליו, כמו שהיה בשנים הקשות שלו באנגליה, וכמו שהוא בכל מדינות העולם השלישי ברחבי העולם. משפך לאלימות לא פורפורציונאלית.

וכן גם אנחנו בתקשורת הספורט אשמים. תקשורת הספורט מאבדת מכוחה ונסחפת אחר השיח האלים ברשתות החברתיות, במטרה להישאר רלוונטית היא מצטרפת לרדידות של הטוויטר ודומיו, היא מתעקשת לחפש כותרות גדולות יותר, בוטות יותר והכל במאבק על הרייטינג והקליק בייטס.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

כשירצח כאן אוהד במגרש כדורגל, והיום הזה קרוב מאי פעם, כל הרשומים למעלה, כולל כותב שורות אלו, ימהרו להגיד "אמרנו לכם".