המשחק הראשון ביורוליג לאחר עידן יאניס ספרופולוס לא הביא שום בשורה. נהפוך הוא. זה נראה גרוע הרבה יותר. מכבי ת"א מובסת באיסטנבול ע"י אנאדולו אפס 109:77 במשחק נפל שהיה במעמד צד אחד מהדקה הראשונה.
על הנייר זה היה אחד המשחקים הכי חשובים העונה. משחק ראש בראש מול קבוצה שנאבקת מולה על כניסה לפלייאוף כשהפער ביניהן לפני המשחק היה ניצחון אחד. בפועל, המשחק הזה לא נראה כמאבק על משהו.
מכבי ניגפה ללא קרב והיא מתרחקת מהפלייאוף. האמת היא שמעבר לבעיה שיש לה בטבלה, הבעיה העיקרית היא שביכולת הנוכחית שלה היא ממש לא שווה פלייאוף, אפילו לא קרוב לזה.
קבוצה שמחליפה מאמן ועוברת זעזוע בדרך כלל מגיבה לפחות מיד כשזה קורה. במקרה של מכבי לא היתה שום תגובה, להיפך. בעיות מקצועיות יש הרבה, אבל איפה רוח הלחימה וההקרבה? שחקני מכבי לא יכולים להרשות לעצמם להראות כפי שנראו כשאני מוציא שחקן אחד כיוצא דופן - אנטה ז'יז'יץ'.
אנאדולו היא אלופת אירופה שסובלת העונה מחוסר יציבות ונאבקת על כניסה לפלייאוף, אבל האיכות הגבוהה שלה עדיין שם. אתמול היא לא נזקקה למאמץ מיוחד כדי לדרוס את מכבי ולהראות אותה במלוא חולשתה.
המאמן החדש אבי אבן חיפש הפתעה ופתח בהרכב לא שגרתי עם שלושה גבוהים כשדרק וויליאמס בעמדה מספר 3. הוא ירד מזה מהר מאוד כשראה את הפתיחה של המארחת. גם ניסיונות ההגנה האזורית במהלך המשחק לא ממש הועילו.
אנאדולו השתלטה על העניינים מהפתיחה בסגנון שלה כשהכדור זז נהדר מיד ליד עם תנועה נהדרת בהתקפה (29 אסיסטים) והידיות עבדו מצוין עם מטווח גדול של 22 שלשות (שיא יורוליג חדש) ב־65 אחוז. למכבי פשוט לא היתה הגנה והשחקנים של המארחת זרקו מתי שהם רוצים ואיך שהם רוצים וסיימו עם 109 נקודות.
