הניצחון על מונאקו היה הכי משמעותי בעונה המשתבחת של מכבי ת"א. לא רק בגלל היריבה, ולא בגלל התיזמון אחרי ההפסד במוסקבה, וגם לא רק בשל המאזן המרשים והמיקום המבטיח בטבלה. המשמעות באה כי המשחק משקף את התהליך הבריא שעברה הקבוצה מתחילת העונה (ובעצם מסוף העונה הקודמת) – תהליך המהפך של סקוטי ווילבקין, מכוכב בודד וחד גוני שרק קולע, ושהצלחתו האישית מנוגדת להצלחת הקבוצה, לשחקן ורסטילי שתורם בכל האספקטים של המשחק, וקולע את הנקודות דרך המשחק הקבוצתי. וכשזה התחבר, מכבי גם ניצחה וגם נראתה מצוין. מהפך גדול ששותפים לו כל שחקני הקבוצה והמאמן, אבל בעיקר, הראש של סקוטי.
במכבי חששו שהוא יהיה תשוש מדקות המשחק הארוכות ושתי ההארכות נגד אילת. אבל ווילבקין עלה בסערה כמו רוצה להכחיד את החשש הזה מיד, וכשהשלשה הראשונה נכנסה, זה הרגיש כמו יום מיוחד. מי זוכר שהוא היה פצוע לפני עשרה ימים. נראה שחלק גדול מהמוטיבציה שלו היה המפגש עם מייק ג'יימס.
כשסקוטי הגיע למכבי לפני שלוש שנים, הוא נחשב לאחד משלושת כוכבי היורוליג, יחד עם ג'יימס ושיין לארקין. מאז לארקין הספיק לזכות ביורוליג, ומייק ג'יימס מסר אסיסטים לקווין דוראנט וג'יימס הארדן. סקוטי הרגיש קצת בצד. היכולת המבריקה של סקוטי גם הדליקה את האנוכיות של מייק ג'יימס שהתחיל להשתולל לבד, ולחרב את המשחק הקבוצתי המשובח של מונאקו.
הפעם יאניס ספרופולוס הצטיין לאורך כל המשחק, עם חילופים חכמים וגמישים, ועם התאמות התקפיות לאתלטיות של מונאקו. ובטקטיקה - שינוי קל בתרגיל הפיק אנד רול לסקוטי, כששני שחקנים חוסמים לו, ואז אחד מתגלגל פנימה (ריינולדס), אחד יוצא לקליעה (ננאלי), ואוואנס שמתחבא בצד. כל התקפה הסתיימה בשלשה או לייאפ. כשז'יז'יץ' השתלט על כל כדור טועה והטביע אותו, זה השלים את התהליך. זה עזר למכבי להתגבר על 15 ריבאונד התקפה של מונאקו ו-13 איבודי כדור. בדרך כלל מספרים כאלו מובילים להפסד, אבל לא ביום מושלם של הכוכב שלה.
ולמרות התרומה המכרעת של סקוטי, מכבי הציגה קבוצה מאוזנת ובריאה. מעבר מהרכב גבוה לנמוך, מהתבססות על קליעה מרחוק למשחק פנים וחזרה החוצה, כשהרבה שחקנים תורמים, וכל פעם מישהו אחר זוהר. בקלאץ' ווילבקין כבר היה בזון והכל הלך אליו. ועדיין הרגיש קבוצתי ומאוזן, בעיקר בהגנה הקבוצתית על מייק ג'יימס שנראה אומלל. מצב בריא של קבוצה בריאה.
למאבק בין איגוד הכדורסל למינהלת יש משמעות גדולה עבור מכבי תל אביב. עם כל ההתלהבות מהמשחק של מכבי, כל הנקודות נקלעו על ידי זרים, רומן סורקין הוא שחקן הנבחרת היחיד שמשחק בה ולא הרבה, ועבור מכבי הותאמו חוקי הליגה של ארבעה זרים על המגרש, וחמישה או שישה בטופס. ההרגשה היא שיצאנו מהאיזון בין הרצון להצליח באירופה לקידום הכדורסל הישראלי. ונדמה לי ששם טמונה באמת המחלוקת בין הגופים המנהלים, ולא בתירוץ לגבי מספר העולות והיורדות. ועכשיו, האם בעקבות הבלאגן יימנעו הקבוצות לשלוח את הישראלים שלהן למשחקי הנבחרת בסוף החודש? בחוקי הזרים הנוכחיים, אפילו עודד קטש ודורון שפר לא היו זוכים לטקס המרשים ומוכנסים להיכל התהילה. תזכרו את קטשפר. ותהנו מסקוטי. אפשר גם וגם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו