1 גם זקני הענף לא זוכרים קיץ כזה. קיץ שבו כמעט כל השחקנים הישראלים הבכירים והבכירים פחות נמצאים על המדף. שלא לדבר על מתאזרחים ותיקים ומתאזרחים לרגע שנוספו לשוק. ומי שחושב שבגלל ההיצע הגדול המחירים יירדו, אז זהו, שלא.
אז מה קרה כאן? ראשית, לא רק שהנדידה החוצה נעצרה, אלא שיש חזרה הביתה ובגדול. גל מקל, שמקיץ 2013 שיחק בשמונה קבוצות בחו"ל (דאלאס וניו אורלינס באן.בי.אי, ניז'ני נובגורוד, הכוכב האדום, גראן קנאריה, זניט, רג'יו אמיליה ומלאגה באירופה) למעט גיחה מאכזבת במכבי ת"א, מוביל את ראש רשימת השבים. הפועל ירושלים הגישה לו חוזה בסך 180 אלף דולר, אולם כרגע מקל חושב על הרבה יותר.
שון דאוסון, שהתאושש מקרע ברצועה ובגיד אכילס, נראה היה שחוזר לעצמו בחובנטוד בדאלונה, אולם קיבל "אדיוס" בסוף העונה. רפי מנקו שירד ליגה בשאלון ואיתי שגב שהיה פצוע רוב העונה יעדיפו שוב את הפיתה על הבאגט, ואפילו אדריאן בנקס בן ה־35 עשוי לחזור לסיבוב אחרון. תמיר בלאט אמנם יוצא לברלין ואולי יובל זוסמן יצטרף אליו, אבל
המגמה התהפכה.
2 "לא מעט קבוצות בכו על מבצע שומר החומות ובריחת הזרים. אבל יש מי שהתקופה הזו הזניקה את המניות שלהם, והם השחקנים הישראלים". כך אומר מאמן מנטלי של כמה שחקנים. זה די מזכיר את מה שהתרחש כאן בשנים שאחרי מלחמת המפרץ בשנות ה־90, כאשר מחיריהם של הכוכבים הישראלים זינקו במאות אחוזים.
קחו לדוגמה את גולן גוט. אחרי שהזרים נטשו, קלע גוט 24 נקודות בממוצע למשחק (!), חמש שלשות מדי ערב ב־44 אחוז (!). השנה השתכר גוט בראשל"צ בכ־80 אלף דולר נטו. כשהפועל אילת ישבה למו"מ איתו, ראשיה נפלו מהכיסא כאשר גוט ביקש 150 אלף דולר.
3 אבל עזבו דולר. גם השחקנים הבינו שהוא סוס מת (שער יציג: 3.27, שווה לקיץ 2008) ועברו לדבר בשקלים. יותר נכון: במאות אלפי שקלים. כולם מבינים שצריך לדהור על הסוס הנכון, ומהר. אבל בינתיים הקבוצות מוכנות להשקיע בצעירים, ולא מעט.
נתנאל ארצי סיכם למעשה במכבי ראשל"צ בחוזה שמוערך ביותר מ־800 אלף שקל נטו לשנתיים. הסיומת הנהדרת של ליאור קררה בנס ציונה הזניקה אותו לחוזה של קרוב ל־750 אלף שקל לשנתיים. נטו. נחזור לדולרים: כמעט 120 אלף לעונה.
ובכלל, נראה שהכיוון של ראשל"צ הוא בעיקר צעירים: נועם דוברת אמור להמשיך לעונה נוספת, ויחד עם טל פלד וגיא פלטין יש לקבוצה רגליים צעירות ורעבות לעונה הבאה. גם בני הרצליה תשנה כיוון ותחתים בעיקר צעירים רעבים.
4 לדעת רבים, יפתח זיו פתח את הפקק השבוע. רק לפני ארבע שנים, כאשר מכבי ת"א החתימה אז את שחקן העונה הישראלי (כארם משעור) זה היה ב־550 אלף דולר לשנתיים (כאשר הדולר היה בסביבות 3.6). הווה אומר, כשני מיליון שקלים נטו לשנתיים.
יפתח זיו, לא מהשחקנים שרעבים ללחם, הסכים להגיע ב־1.2 מיליון שקלים לשנתיים. היו ימים שכדי להחתים את הישראלים הטובים בשוק, מכבי ת"א היתה משלמת כפליים ולפעמים פי שלושה וארבעה מהבאות אחריה. כאשר האלופה מחתימה שמונה זרים ומהדקת את החגורה, מה שנשאר לישראלים זה בעיקר פירורים.
5 מרגע הישמע הגונג על העונה האחרונה, ווילי וורקמן היה המתאזרח המחוזר ביותר. בליגה שבה קבוצות מגייסות ארבעה ולפעמים חמישה זרים דומיננטיים, כולם מחפשים את השחקן המשלים הקלאסי. השחקן שיידע להוריד קרוב לעשרה ריבאונדים, לא יכריח, ינוע ללא כדור וינצל באופן מרבי את מה שהמשחק נותן לו.
וורקמן עשה זאת בצורה מושלמת בחולון, אבל לא אהב את העובדה שדדאס סיפסל אותו בסיומי משחקים (עקב יכולת קליעה בינונית), וחיפש בית חדש. רוב קבוצות הצמרת רצו, אבל אורן עמיאל וירושלים לחצו, ואחרי שהיה באזורי חיוג 04 ו־03, הוא ינחת ב־02.
6 הפועל חיפה פעלה נכון כאשר החתימה את עמית שמחון ואיגור נסטרנקו לשנתיים, וכך יש לה שקט יחסית בגזרה הזו, מה גם שאחרי עונה מוצלחת, היתה צריכה להוסיף להם לא מעט. עם ההצלחה הגיע התיאבון, וגיוסם של ספונסרים נוספים הביא את חיפה להחתמתו של ספנסר וייס, שעלותו תהיה כחצי מיליון שקלים לערך לעונה.
7 אבל לצד העלייה הגדולה במחירים, השחקנים הישראלים קיבלו השבוע סטירה בלי הנד עפעף של ארגון השחקנים. מנהלת הליגה אישרה רישום של עשרה זרים העונה. בחסות הקורונה אפשר היה להבין את העלייה משמונה לעשרה, אבל איזה תירוץ יש עכשיו?
חילוף זרים כמעט ללא הגבלה גורם לרבים מהם לשחק כאילו החרב מונחת מעל, ושהישראלים יזרקו לסל בעיקר באימונים. בקבוצות שמיעטו להחליף זרים העונה, הישראלים ביצעו קפיצה אדירה (גלבוע/גליל, אילת, הפועל חיפה). אז למה לא נשמע קולם של השחקנים השבוע? שוב התברר - כשהכסף מדבר, הצדק שותק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו