אם יש משהו שחסר בספורט הנשים בישראל, זה קהל. אבל במשחק של הפועל לב ירושלים, קבוצת כדורסל הנשים, גיליתי שיש אנשים שמנסים לשנות את זה, והאמת? הם עושים עבודה נהדרת.
סביב הקבוצה התארגן סוג של "אולטראס”. למי שלא מכיר, אולטראס הם אוהדים שרופים שמגיעים למשחקים, שרים, מעודדים ודואגים שלא יהיה רגע שקט ביציע. רק שבניגוד לתדמית המוכרת של ארגוני אולטראס, כאן מתגאים דווקא בזה שלא מקללים.
כתוצאה, האווירה במשחק פשוט נהדרת. אנשים שרים, מעודדים, מכירים אחד את השני ויוצרים משהו שמרגיש הרבה יותר גדול ממשחק כדורסל.
כי בסופו של דבר, ספורט הוא לא רק מה שקורה על המגרש. חלק גדול מהכיף הוא הקהל, האנשים שאתה פוגש והתחושה שאתה שייך למשהו. וזה בדיוק מה שמצליחים לעשות בירושלים.
באחד הרגעים היותר יפים במשחק פגשתי כמה ילדות מקבוצת הילדות של המועדון. הן התרגשו מאוד מכמות העידוד וסיפרו לי שזה גורם להן לרצות להשקיע יותר בכדורסל. תחשבו כמה זה משמעותי עבור ילדה צעירה, לראות שיש אנשים שמגיעים במיוחד כדי לעודד שחקניות כמוה.
פגשתי גם שתי כדורסלניות שהגיעו לעודד חברה שלהן שמשחקת בקבוצה. הן סיפרו לי כמה מתסכל לראות שספורט הנשים בישראל כמעט לא מקודם, בטח ביחס להישגים שהוא מביא.
וכמובן, תמיד יהיו אלה שיגידו שהם לא צופים בספורט נשים כי הרמה נמוכה. אבל זה לא שרמת הספורט הישראלי הגברי מדהימה. רובנו לא מגיעים למשחקים של הקבוצות שאנחנו אוהדים כי אנחנו מצפים לראות את הספורט הכי טוב בעולם. אנחנו מגיעים כי אנחנו אוהבים את הקבוצה, את האנשים ואת כל מה שמסביב.
זה מה שכל כך יפה במה שקורה בהפועל לב ירושלים: הם מצליחים להפוך משחק כדורסל לחוויה שאנשים רוצים להיות חלק ממנה, ועל הדרך גם לתת לדור הבא של השחקניות סיבה להמשיך לחלום.
הלוואי שעוד אנשים יגיעו למשחקים שלהן, ולמשחקי ספורט נשים בכלל. כי אם יש משהו שהביקור הזה הזכיר לי, זה שקהל טוב יכול לשנות לגמרי את חוויית המשחק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו