בלי ששמנו לב אלעד חסין הפך לאחד המאמנים המנוסים בכדורסל הישראלי. העונה, אחרי כמעט שנתיים, הוא חזר לליגת העל. בזמן הזה הספיק להיות מנהל מקצועי בעירוני אילת ובעונה שעברה להעלות אותה לליגת העל כמאמן.
בגיל 46 חסין הוא מאמן שעבר כברת דרך ארוכה עם לא מעט הישגים והוא מאמין שהדבר הגדול עוד לפניו. בתחילת דרכו זכה ביורוליג וסיים כסגן אלוף אירופה בצוות המקצועי של פיני גרשון, בהמשך עבד תחתיו כעוזר גם באולימפיאקוס.במהלך השנים אימן במכבי חיפה, הפועל חולון, מכבי קריית גת, הפועל חיפה ועירוני נס ציונה.
חסין הוביל את נבחרת העתודה לגמר אליפות אירופה וידוע ביכולת שלו להביא ארצה זרים ומתאזרחים טובים שממריאים בהמשך. בין השמות הבולטים: וויל קלייבורן, קינן אוונס, סילבן לנדסברג, דאסטי האנאס, וויל ריימן ודני וולף - השחקן שעל הקריירה שלו השפיע חסין יותר מכולם. ממש שינה אותה מהקצה אל הקצה.
כעת פניו של חסין מכוונות לאתגר חדש במכבי רמת גן ולקראת פתיחת עונת 2026/27 הוא מספר בראיון מיוחד ל"היום" על החזרה לליגת העל, הדרך למצוא שחקנים, השאיפות והחיבור המחודש עם ה"אבא" המקצועי שלו פיני גרשון.
יותר מ-20 שנה בליגת העל
בלי ששמנו לב הפכת כבר למאמן ותיק.
"כן, אני כבר לא ילד, למרות שחושבים שאני ילד, כנראה בגלל שיש לי פנים של ילד. אני כבר הרבה שנים במקצוע ולמעשה בליגת העל כבר יותר מ-20 שנה".
איך התחושה לחזור לליגת העל?
"מאוד כיף, תחושה טובה לחזור לליגה הבכירה. עם זאת אני חייב לציין שגם בליגה הלאומית נהניתי מאוד לעבוד. זו ליגה שבה ישראלים מתפתחים והקבוצות מחוברות ומאומנות. לשוב לליגה הראשונה זו הרגשה מצוינת, זו הבמה המרכזית. אני מאוד מקווה שתהיה לי השפעה גדולה על הקבוצה שלי ואצעיד אותה הכי גבוה שאפשר".
היה לך חוזה לעוד עונה באילת. למה החלטת לעזוב?
"הייתי שנה וחצי מחוץ לבית, הייתי יום אחד בכל שבוע בתל אביב. מי שמכיר אותי יודע שאני 'אול אין' ולא אחמיץ אימון. זה לא היה דבר קל, מאוד לא פשוט להמשיך כך. אני שלם עם ההחלטה".
מה הביא אותך לחתום בר"ג?
"מכבי ר"ג זה מועדון גדול שהטביע את חותמו בכדורסל הישראלי, יש לו היסטוריה עשירה. עצם זה שמדובר על ר"ג עבורי זה בונוס. זה מועדון שאני מכיר את האנשים שלו כבר שנים, גם ניהלתי בעבר את מחלקת הנוער, כך שזו סגירת מעגל".
"גרשון המאמן שהכי השפיע עליי"
גם עם גרשון, שמנהל את מחלקת הנוער, אתה סוגר מעגל. מה היה חלקו בהגעתך לקבוצה?
"אני מעריך שהתייעצו איתו והוא המליץ בחום. למרות ההיסטוריה הארוכה בינינו, אם הוא היה חושב שזה לא מתאים הוא היה אומר. עבורי זו סגירת מעגל וכבוד לעבוד באותו מועדון עם גרשון שהוא המאמן שהכי השפיע עליי בקריירה. זו זכות להיות ליד איש כזה. הייתי איתו במכבי ת"א, אולימפיאקוס, חולון ובנבחרות הצעירות כשהוא היה המנהל המקצועי. זה רווח גדול עבור ר"ג שהוא מנהל את מחלקת הנוער".
זה לא בזבוז שהוא לא בקדמת הבמה יותר?
"לא, זה רווח גדול לנוער שהוא שם. אני חושב שפיני היום פחות רעב לעולם הבוגרים, רק הצעה יוצאת דופן וחריגה תחזיר אותו לשם. בינתיים הוא נהנה מכל רגע להדריך נוער".
ומה השאיפות שלך העונה עם הקבוצה?
"אני הרבה שנים בעסק ויודע שאנחנו לא בקצה הפירמידה. העונה, מלבד שלוש הגדולות יש עוד קבוצות שהשקיעו סכומים גדולים. אני חושב שזו העונה הכי עשירה שהייתה בליגה. התחרות תהיה קשה, אני חושב שיש לנו קבוצה טובה עם שלד טוב ואני חושב שכשהפצועים יחזרו נראה את היכולת שלנו. אנחנו מאוד רוצים להגיע לפלייאוף, מעבר לזה המטרה היא ליהנות מחיי היום-יום של הקבוצה, שיהיו בה אנרגיות ואופי ושנחייך בעבודה".
החלפת את שמוליק ברנר שאימן שש שנים במועדון.
"שמוליק עשה עבודה טובה. זו תעודת כבוד למועדון שמאמן עובד אצלו כל כך הרבה עונות ברצף, זה מראה שהמערכת סבלנית ותומכת".
מה הסוד בלאתר שחקנים טובים ולאפשר להם את הקפיצה הגדולה?
"הסוד הוא הרבה צפייה בווידאו, אינטואיציה ומעקב. כדי להביא שחקן צריך להכיר אותו מעבר לפרקט, לדעת על העבר והרקע שלו ולזהות מה התקרה שלו. צריך להיות שני צעדים לפני האחרים. היו מקרים שזה עבד מצוין, אבל צריך לציין שהיו מקרים שלמרות המעקב זה לא עבד. הדבר שאני הכי גאה בו זה היכולת להשפיע על שחקנים".
"גאה שיש לי חלק בשינוי החיים של וולף"
ובעניין הזה הכי בולט וולף.
"אחרי לא מעט מאמצים הבאתי אותו לנבחרת העתודה. כששאלתי אותו מה התוכניות שלו לעתיד הוא אמר שילמד במכללת ייל ואחר כך ילך לוול סטריט. הוא לא ראה את עצמו כשחקן מקצוען. אמרתי שאם יעבוד קשה הוא יהיה לפחות ביורוליג אם לא ב-NBA. הוא הלך על זה וכאן בפירוש השתנה לו מסלול הקריירה.
"השתנה לו מסלול החיים ואני גאה שהיה לי חלק גדול בזה. אני זה שקרא לו 'ג'ואיש ג'וקיץ'' ואני שמח בשבילו לאן שהוא הגיע. בעקבות ההשפעה שלי נוצר קשר עמוק עם המשפחה, הם הזמינו אותי לשבת בשולחן המשפחה בטקס של ערב הדראפט, בגלל המלחמה לא יכולתי לנסוע. אני מאמין שמאמן טוב צריך לאתגר שחקן ולהאמין".
הפעם יש לך שלושה זרים שכבר שיחקו בארץ.
"אמאד קייבר הוא שחקן שכבר ניסיתי להביא בעבר פעמיים וזה לא הסתדר, ברייס וושינגטון אם יש הזדמנות להביא אותו זו החתמה טובה, אל. ג'יי פיגרואה הוא הסקורר הכי טוב שיכולנו להביא. אני לא אביא זרים חדשים רק כדי להגיד שהבאתי, אם שחקן שהיה בארץ מתאים אז נכון להביא אותו".
תשחקו עם ארבעה זרים בעוד שכמעט כל הליגה תשחק עם חמישה?
"יש 12-13 קבוצות בליגה שישחקו עם חמישה זרים. אנחנו נחליט כשנדע את את מתווה הזרים ונעשה את מה שהכי נכון לנו כמועדון. צריך לזכור שבניגוד לעבר אי אפשר לעשות במהלך העונה את המעבר מ-4 ל-5 זרים. אם נשחק רק עם ארבעה זה יהיה חיסרון, אבל אפשר לכפר עליו עם גיבוש וחיבור".
אתה כבר מאמן מאוד מנוסה. מה השאיפות לעתיד הרחוק יותר - קבוצה גדולה? לאמן באירופה?
"להגיע הכי רחוק, אם זה קבוצה גדולה ואם זה לאמן בחו"ל. כבר היו לי הצעות כולל לאמן בקולג' וזה לא יצא לפועל. אולי אני נראה פחות פייבוריט בכל מני מקומות, אבל אני מאוד גאה בהישגים שלי. בעונה שעברה אילת עלתה ליגה עם הפסד בודד, זה משהו שאני לא זוכר שעשו. אני בקשר עם בכירי המאמנים באירופה, יש לי קשרים מעולים, הערכה וכבוד. מעבר לכך השאיפות הן להמשיך להשפיע ולעזור. זו זכות גדולה".
