במשחק מול עירוני קריית אתא בשבוע שעבר, שהוקדש לרז אדם ז"ל, חברו הטוב יובל שניידרמן רשם את משחקו הטוב בקריירה. הפועל גליל עליון ניצחה בערב מלא אמוציות, שבסופו שניידרמן ממש התפרק.
בראיון מיוחד ל"היום", הוא מספר שגם לפני המשחק הוא התפרק וכמעט לא עלה לשחק. הוא הרגיש שהוא לא מסוגל: "מאז התאונה לא ידעתי מה לעשות. לפני המשחק התפרקתי והמאמן עידן אבשלום ניגש אליי ואמר לי שאעשה מה שאני מבין.
"היה לי מאוד קשה. מי ששכנעו אותי הם אמא שלו והמשפחה. אמא שלו דיברה איתנו לפני המשחק וביקשה שנילחם בשבילו ושזה מה שהוא היה רוצה. רז תמיד היה מוצא הזדמנות לצחוק על הסיטואציה. איזה משהו ציני. הבנתי שהדרך הכי טובה לכבד אותו זה לעלות לשחק. שיחקנו יחד בשתי העונות האחרונות, התחברנו מאוד והיינו חברים טובים".
ומה קרה אחרי המשחק?
"אחרי המשחק התפרקתי יותר. בכינו הרבה. אמא שלו לחשה לי באוזן: 'רזי היה איתך. זה בדיוק מה שהוא רצה שתעשה'. עכשיו אם נישאר בליגה זה יהיה דבר עוד יותר גדול. האסון הזה ליכד אותנו מאוד. אנחנו כמו משפחה, כולנו התקרבנו וכל אחד יקריב מה שהוא יכול כדי להשיג את המטרה ולכבד את המקום שהיה לרז בקבוצה".
הצלחת לעכל את האובדן הגדול?
"תחושות קשות מאוד, זה לא נתפס. לא עיכלנו את זה שלא נראה אותו יותר, שהוא לא איתנו. שהוא לא יבוא בחדר ההלבשה, יגיד בוקר טוב וייתן איזה בדיחה. אנחנו ניתן הכל כדי לתת לו את הכבוד.
"חשוב לי להגיד על רז שהוא לא היה רק ספורטאי מדהים. הוא היה בן אדם מיוחד מאוד. גאון. בן זוג מדהים לאליסיה. הוא היה שונה, דעתן וחכם. רז האמין שהוא יכול להגיע אפילו ליורוליג, שיש לו הכל. שנינו חשבנו שזה יכול לקרות. הוא יכול היה לעשות בעתיד עוד הרבה דברים מחוץ לכדורסל. הוא דיבר על זה".
משחקים בין אזעקות
שניידרמן בן ה-23, שבקרוב יסיים עונה ראשונה בגליל עליון, גר עם כמעט כל שחקני הקבוצה בקריית שמונה, העיר שנמצאת במוקד אזור הלחימה בצפון. גם את הראיון הזה הוא ביקש לדחות קצת כי תפסה אותו אזעקה כשיצא לסופרמרקט.
"זה לא פשוט, זה משבש תוכניות ואתה לא יודע איפה זה יתפוס אותך. בעבר היו הרבה אזעקות ביום ובלילה, היום זה קורה פחות ויותר קל להסתדר. זו שגרה לא פשוטה, אבל אנחנו לומדים לחיות עם זה, אנחנו כבר מתורגלים".
שניידרמן הוא ירושלמי ואביו שיחק בהפועל ירושלים. "האהדה להפועל ירושלים באה מהבית. מה שבא מהבית נשאר בבית"ר, הוא אומר, "אבא שלי אמיר עלה לבוגרים של הפועל עם פפי תורג׳מן ופיני לוי, אבל נפצע וגמר את הקריירה כבר במשחק הראשון שלו בקבוצה הבוגרת".
גדל ביציעים של הפועל ירושלים
שניידרמן הבן לא רק גדל בהפועל ירושלים ולא רק החל את הקריירה המקצוענית שלו בקבוצה הבוגרת של המועדון. הוא לפני הכל אוהד של הקבוצה שגדל ביציעים בהתחלה של מלחה ובהמשך בארנה: "הגעתי לכל משחק של הקבוצה כאוהד בסוף הגעתי גם להיות שחקן של הקבוצה על הפרקט".
תרצה לסגור מעגל ולחזור להפועל ירושלים בעתיד מהדלת הקדמית?
"זה תמיד חלום, אבל גם אם זה לא יקרה, אני ארצה להגיע למקום גבוה שבו אוכל למצות את הפוטנציאל שלי. אם זה יקרה בירושלים זה הכי טוב שאני יכול לבקש. זו תהיה סגירת מעגל. אני ארצה להיות בעתיד בקבוצה משמעותית שמשחקת במפעלים האירופיים. לצד זה אני נזכר בדברים שרז אדם אמר לי - 'הכי חשוב להיות במקום שאתה נהנה בו יותר מאשר לרדוף אחרי חלומות גדולים יותר'".
אחרי שהרכז עלה לקבצה הבוגרת של ירושלים הוא שיחק שם עונה וחצי, ובהמשך עבר למכבי ראשון לציון כמושאל. עונה לאחר מכן עבר לגלבוע/גליל אבל בילה כמעט כל העונה בחוץ בגלל פציעה. בעונה שעברה היה עם רז אדם בקריית אתא והעונה הם היו ביחד בגליל עד האסון הגדול.
שניידרמן מנסה לחצוב את דרכו, להתקדם ולהפוך לרכז ליגת על לגיטימי בליגה שבה כמעט לכל קבוצה יש רכז זר: "זה לא פשוט. מתמודדים עם זה. אני מנסה ללמוד למצוא את המקום שלי וזה תהליך. אני בונה את עצמי ולומד מה אני צריך לעשות כדי להמשך בתהליך. אני עדיין לא קרוב למקום שאני יכול להיות בו".
הרכז שלמד בישיבה תיכונית בירושלים מנהל אורח חיים דתי, שופך אור על סיפור משפחתי מפתיע: "אמא דתיה ואבא אתאיסט. אנחנו הילדים הלכנו לכיוון של אמא ואנחנו שומרים".
ואיך אורח החיים הדתי משתלב עם הכדורסל?
"זה לא משפיע. לכל דבר יש פתרון. בשבתות אם זה משחקים או אימונים אני ישן במקום קרוב כדי שאוכל להגיע ברגל. אני תמיד אהיה במקום קרוב. בירושלים הייתי הולך לאימון ברגל. בענייני הכשרות תמיד מכבדים את זה ונותנים לזה מקום. אני מתנהל כרגיל. יש פתרון לכל דבר".
ואם תשחק בעתיד באירופה?
"גם שם אפשר למצוא פתרונות".
מי המודל שלך?
"תמיר בלאט, איתו התאמנתי בעונה הראשונה שלי בבוגרים של הפועל ירושלים. צריך רק לראות, ללמוד ולהעריך את מה שהוא עושה. רוצה ללמוד מהדרך שבה הוא רואה את המשחק. הוא מקצוען גדול".
אני די בטוח שבמסגרת השאיפות העתידיות נמצאת הנבחרת.
"זו השאיפה הכי גדולה. אפשר להגדיר כ-השאיפה. זה תמיד חלום לייצג את המדינה. אין ספורטאי שלא רוצה יותר מכל לשחק בנבחרת".
