"לבן שלי בבאיירן מינכן יש גנים טובים יותר, כואב שאני לא בכדורסל"

את רוברט רות׳בארט תמצאו היום בגרמניה. הוא נמצא במינכן ברילוקיישן במסגרת עבודתו. נראה שגם קריירה ארוכה מאוד לא אפשרה לנו להכיר מספיק את סנטר העבר, והראיון הזה פותח עוד צדדים באישיות המעניינת שלו.

הדבר הראשון שתמיד נקשר אליו הוא הגובה החריג שלו (2.17 מ'), אבל יש בו הרבה מעבר לזה. צורת ההסתכלות שלו על הקריירה ועל החיים שונה ומיוחדת. רות׳בארט פרש לפני 4 שנים בגיל 35, אבל כבר בשנתיים האחרונות שלו על הפרקט החל בהכנות לפרק הבא בחייו: הוציא תואר שני בכלכלה ואף החל לעבוד בתחום הפיננסים.

לפני שנתיים וחצי קיבל הצעה מהחברה הבינלאומית "GENPACT", שהיא חברת ייעוץ בתחום שרשרת האספקה. "החלטתי לקחת את ההצעה ולעשות שינוי", אומר רות׳בארט, ממקום מושבו במינכן: "זו הזדמנות מיוחדת לעבור לשלב הבא של החיים ולהתחיל את הקריירה הבאה", הוא מסביר.

"החברה מייעצת לחברות בינלאומיות איך לייעל את תכנון שרשרת האספקה שלהן. בדיוק השבוע קיבלתי קידום בחברה ואני מאוד מרוצה". לפני שיצא לגרמניה הוא התגורר במשך מספר שנים ביישוב הקהילתי אבן שמואל שבדרום.

שיחק ב-17 קבוצות והגיע לנבחרת ישראל

רות'בארט הגיע לישראל עם אימו בתחילת שנות ה־90 בעקבות המלחמה בבוסניה. את הקריירה שלו הוא התחיל דווקא בצרפת. מאז הייתה לו קריירה ענפה שהתפרשה על פני 6 מדינות, אבל מרכזה היה בישראל. הוא שיחק בלא פחות מ־17 קבוצות לאורך השנים וגם הגיע לנבחרת.

הוא שיחק עונה אחת ביורוליג והיה לו אפילו חוזה במכבי ת״א, אבל הוא לא שיחק שם אפילו דקה. "ברגע שהתקשרת אליי ואמרת שאתה עושה כתבה על שחקני עבר זה טלטל אותי", הוא מספר. "בראש שלי אני עדיין בשיא הקריירה. פעם שחקן תמיד שחקן. אני מרגיש שהודעתי על פרישה ולא ממש פרשתי.

"תמיד אהבתי, אני אוהב ואני אוהב את הכדורסל. הפרישה שלי הייתה קצת שונה. בשתי העונות האחרונות שיחקתי בליגות הנמוכות למרות שהיו הצעות מליגת העל. הכנתי את עצמי לפרישה. רציתי לעבור את הקושי כמה שיותר מוקדם. היה קשה לי להשלים שזה נגמר".

הגובה החריג שלך במושגים ישראליים עזר או הפריע לך בקריירה?
"מאמין שזה מאוד עזר לי חוץ מהכישרון שהיה לי. זה לא הגביל אותי ונתן לי המון בשני הצדדים של המגרש. התחלתי בעמדה 4 בגלל שחסרה לי מסה, ועם הזמן הפכתי לסנטר והתחברתי לזה".

ב־2006 היה לך חוזה ארוך טווח במכבי ת״א, אבל בפועל לא שיחקת שם.
"באתי לשם אחרי פציעה שעברתי עם נבחרת העתודה. לא הייתי כשיר לשחק שם והושאלתי לגליל עליון. גם בעונה שלאחר מכן השאילו אותי לחו״ל. אחר כך הם החליטו לא להמשיך. במשך השנים היו לי עוד כמה פעמים דיבורים עם מכבי וזה לא יצא לפועל. לשחק במכבי ת״א זו גאווה גדולה, אבל זה לא קרה".

עברת בקריירה הרבה קבוצות. זו לא הייתה בעיה מבחינתך שלא הייתה לך קבוצה שבה מצאת בית למספר שנים?
"אני לא מסתכל על זה ככה ולא רואה בזה פספוס. הדרך שלי עזרה לי לבנות אישיות, כישורים וכוחות. הייתה לי קריירה ענפה, זכיתי לשחק ברמות הגבוהות נגד השחקנים הטובים באירופה. הייתה לי הזדמנות לבטא את עצמי מול קהל ומול תקשורת, שיחקתי בנבחרת ישראל. הסתכלתי על הדרך שלי כאמצעי לבנות אישיות. לא רואה במעברים הרבים בעיה, זה חיזק אותי.

"כל מקום שהייתי בו אני בחרתי והיה לי טוב. שיחקתי בשש מדינות באירופה. התחלתי את הקריירה בצרפת. הקריירה שלי פרושה על כל העולם והנדודים הם לא דבר שזר לי בכלל. יש ערך לכל דבר".

מי היה המאמן הכי טוב שהיה לך?
"היו לי הרבה מאמנים טובים. למשל גורדון הרברט בפריז, סאשו פיליפובסקי באולימפיה לובליאנה, ועודד קטש שאימן אותי בגליל, אילת והפועל ת״א. העונה הייתי במשחק של מכבי במינכן שבו התמודדו הרברט מצד אחד וקטש מצד שני".

מה המיוחד בקטש?
"הוא הטוב בישראל ובין הטובים באירופה. למדתי ממנו המון. יש בו רוגע, הוא מפוקס על הכדורסל. הוא לא משתמש באמוציות כדי להניע את השחקנים. הוא מאמן של שיטה. הוא לא מנסה לשכנע אותך אלא מדבר איתך כדורסל".

הילד: בבאיירן מינכן

האם נראה במשפחת רות׳בארט את הדור הבא? רוברט מספר שהבן שלו משחק בקבוצת הילדים של באיירן מינכן: "אני רוצה להעביר את הידע שלי הלאה ואני מקווה שזה יקרה עם הבן שלי. יש לו גנים טובים ממני ומאמא שלו שהיא אתלטית. אולי יהיה עוד רות׳בארט שחקן כדורסל".

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

יש סיכוי שבעתיד תחזור לענף?
"אני מקווה מאוד. זה חלום שלי. זה חלום שיש לי בכיס האחורי. יש בי כאב שאני לא בכדורסל. אני מקווה שתהיה לי הזדמנות להעביר מהידע שלי לקבוצות ולמאמנים. אני לא בטוח שזה יקרה, אבל תקווה תמיד יש".