שום דבר לא הכין את טרה סימונס, שחקן העבר שכיכב בקבוצות רבות בישראל, לרגע הכי הגדול בקריירה המקצוענית שלו - רגע שהגיע כמעט עשור אחרי הפרישה. עשרות שיחות שלא נענו והודעות הופיעו על צג הטלפון של עוזר מאמן קבוצת הנשים של אוניברסיטת אורגון היוקרתית, במהלך עוד אימון בוקר שגרתי.
האימון נקטע לפתע על ידי כמה שחקנים שרצו לפרקט ואמרו לסימונס לפתוח טלוויזיה. על הצג שידרה "ESPN" את הבשורות – הגארד האמריקני, אקס מכבי תל אביב, הפועל ירושלים, הפועל חולון והפועל תל אביב, מועמד להיכל התהילה של הכדורסל העולמי לשנת 2026, כאחד מבין תשעה נציגים בקטגוריה הבינלאומית.
מספר ימים לאחר הרגע הגדול והמרגש בקריירה שלו, התפנה סימונס, שכיכב במגרשי ארצנו בשש קבוצות שונות ונחת לראשונה בארץ הקודש כבר לפני כמעט שני עשורים, להעניק ראיון בלעדי ל"היום" מביתו שבארצות הברית. בראיון, סימונס חזר לימיו בגדולים בקבוצות הצמרת של הכדורסל הישראלי.
מהאליפות ההיסטורית עם הפועל חולון, דרך הימים בתל אביב ובבירה ועד חייו החדשים כעוזר מאמן בליגת המכללות. "אני מאושר מאוד ומרגיש טוב", הוא פותח. "נאלצתי לפרוש לפני כמה שנים, אבל אני עדיין קרוב למשחק וזוכה לאמן כל יום. אני מתגעגע לכדורסל, אם זה היה תלוי בי הייתי ממשיך לשחק עד היום".
איך התחושות אחרי שהוכרזת כמועמד להיכל התהילה?
"התחושות מדהימות, מאז שקיבלתי את הבשורה אני לא מפסיק לחשוב על זה. זו הבשורה הכי טובה שקיבלתי בחיים שלי וההישג הכי גדול בקריירה שלי. אפילו להיות מועמד ברשימה כזאת זה משמעותי בשבילי, להיות ברשימה עם שחקנים גדולים ואגדות. זה חלום שמתגשם".
איך שמעת על הבשורה?
"הייתי באימון וכמה שחקנים נכנסו לאימון וצעקו 'המאמן אומרים את השם שלך בטלוויזיה'. לא האמנתי, חשבתי שהם צוחקים עליי, לא הייתי מוכן לזה. כל השחקנים חיבקו אותי ושמחו בשבילי".
המסע בישראל
סימונס בן ה-43 נחת לראשונה בישראל בעונת 2006/07 ובלט בשורות הפועל גליל עליון, איתה הגיע עד לחצי גמר הפלייאוף, כשהוא רושם ממוצעים מרשימים של 19.3 נקודות, 3.5 ריבאונדים ו-49% יוצאי דופן מחוץ לקשת. הקלע הקדים את זמנו וירה ללא הכרה מחוץ לקשת בכמות ובאחוזי דיוק שנתפסו אז כיוצאי דופן ומשוגעים בכדורסל של לפני עשרים שנה.
משם נדד סימונס להפועל חולון ועזר לה לזכות באליפות היסטורית כשהוא תורם 9 נקודות במשחק הגמר. בהמשך עבר גם במכבי ת"א, הפועל ירושלים, הפועל ת"א והפועל עפולה. את הקריירה בישראל סיים עם 1,375 נקודות, 13.9 בממוצע למשחק, וזכה בשתי אליפויות, גביע ווינר, נבחר לחמישיית העונה ב-2007 ול-MVP של גמר גביע ווינר ב-2009. "אם הייתי משחק בכדורסל של היום הייתי יכול להגיע ל-NBA, אני מרגיש לפעמים שקצת הקדמתי את זמני", טען.
איך אתה זוכר את התקופה בישראל?
"השנים בישראל עזרו לי להפוך לשחקן ולאדם שהייתי. תמיד הרגשתי בר מזל לשחק בישראל. אני עדיין בקשר עם אנשים מישראל ויש לי זיכרונות נהדרים. אני זוכר שהגעתי לגליל עליון ואף אחד לא ציפה מאיתנו לכלום ופתאום הגענו לחצי גמר הפלייאוף, שנה לאחר מכן בהפועל חולון זכינו באליפות היסטורית, היינו קבוצה מאוד מאוחדת מחוץ למגרש.
"בהפועל ירושלים הייתה לנו קבוצה מדהימה, הייתה לי גם הזדמנות לשחק עבור מכבי ת"א, אבל זה לא הלך כמו שציפיתי. שיחקתי באחת הקבוצות הטובות באירופה ואת זה אזכור, אבל רציתי לשחק יותר והרגשתי פספוס על התקופה שלי שם. קיוותי לשחק יותר ולתרום שם ואני רואה בזה פספוס בקריירה שלי. הפועל ת"א הייתה גם חלק מיוחדת בקריירה שלי, הבאתי לשם את נייט רובינסון וזה היה מדהים. הייתה לנו שנה מדהימה".
"ממליץ לצאת למכללות"
מה דעתך על השינוי בכדורסל המכללות?
"ליגת המכללות הופכת לליגה מקצוענית לכל דבר, שחקנים במכללות היום יכולים להרוויח יותר כסף משחקנים מקצועניים. אני חושב שזה מבורך, אני ממליץ לשחקנים לצאת למכללות".
תרצה בעתיד לאמן בישראל?
"כמובן, אני רוצה כבר תקופה ארוכה לחזור לישראל. אני אוהב מאוד את ישראל, היא הבית השני שלי, אשמח לעבוד שם שוב".
