במשחק הבכורה של טיאגו ספליטר על הקווים כמאמן הראשי של פורטלנד טרייל בלייזרס נגד גולדן סטייט ווריורס, באמצע הרבע השלישי, הבמאי התמקד בדני אבדיה. אפילו הישראלי, אחד השחקנים בכושר הכי טוב ב-NBA, התנשף בכבדות.
ספליטר, עוד מימיו כמאמן הראשי של פריז באסקט מהיורוליג, הוא מאמן מהפכן, אחד שלא מפחד לקחת סיכונים. יש לו עקרונות ברורים של קבלת החלטות מהירה, לחץ מתמשך על הכדור ומשחק ריצה. אבל אתמול (חמישי), בדקות ההכרעה נגד אוקלהומה סיטי ת'אנדר, הברזילאי עשה משהו אחר לגמרי, כשנעמד, סימן לכל השחקנים לזוז הצידה ולתת לאבדיה לעבוד.
אבדיה מאוד אהב את צ'ונסי בילאפס. היה ביניהם חיבור אמיתי שאי אפשר היה לפספס - גם מקצועית, אבל גם ברמה האישית והאנושית. בילאפס היה הדמות הראשונה שנתנה לאבדיה את המפתחות ב-NBA, האיש שראה בו יותר משחקן הגנה עם מוסר עבודה.
בקיץ הוא אפילו המריא מארצות הברית הרחוקה כל הדרך למשחקי היורובאסקט בפולין כדי לראות אותו משחק, ואף האריך שוב ושוב את שהותו באירופה כדי להישאר צמוד לדני. אבל דווקא אחרי הפרידה שנכפתה על הבלייזרס מבילאפס, בנסיבות שלא קשורות לכדורסל, נראה שמשהו אצל דני ואצל שאר השחקנים השתחרר באמת.
ההבדל העצום
"בימים עברו, משחק כזה היה הופך להפסד ב־40 נקודות הפרש", אמר אבדיה בסיום על הבור העצום ברבע הראשון, שבו הטרייל בלייזרס נקלעו לפיגור של 22 נקודות מול אלופת ה-NBA. "אני חושב שהמנטליות שיש לנו עכשיו, כקבוצה, האגרסיביות והלך הרוח, כל אלה מראים על אופי - ויש לנו הרבה אופי בקבוצה הזאת".
למרות 26 הנקודות שקלע והכמעט טריפל דאבל, זה לא היה המשחק הכי טוב של אבדיה בקריירה. ראינו אותו כבר הרבה יותר חד ומדויק בעבר, אפילו בפתיחת העונה הנוכחית. אבל זה היה המשחק הכי חשוב שלו. כי הוא לא רק הוביל קבוצה לניצחון, הוא הוביל קבוצה תחרותית.
במובן מסוים, התהליך שפורטלנד עוברת זהה לתהליך שאבדיה עובר. גם אחרי 11 זריקות רצופות שהחטיא מהשדה אתמול, הוא לא הוריד את הראש. לא זז לפינה, לא נתן למאמן להרהר אם כדאי להוריד אותו לספסל. הוא השיג נקודות מקו העונשין, תרם בהגנה ובעיקר שמר לעצמו את הסיכוי להתעורר ברגע האמת, ולבסוף עשה זאת.
אולסטאר? כנראה לא השנה. הפורמט החדש הופך את המשימה לכמעט בלתי אפשרית עבור שחקן לא אמריקני. אבל זה לא באמת משנה. דני בדרך לשם, לא כתואר אלא כסטטוס. הוא השחקן הכי משמעותי בקבוצה שמכוונת להגיע לפלייאוף, או לכל הפחות לפליי אין. במובן מסוים, הוא הגיע לשלב שממנו לא צריך יותר להוכיח "שייכות". עכשיו הוא מנסה לנצח. וזה הבדל עצום.
בכיוון הנכון
בעוד כחודש או חודשיים אבדיה יעבור את עומרי כספי ויהפוך לישראלי עם הכי הרבה נקודות ב-NBA. זה לא רק הישג סימבולי, זו נקודת מפנה היסטורית. בפעם הראשונה לישראל יש שחקן שלא רק שורד בליגה (גם זה הישג אדיר), אלא אחד שמכוון להגיע לפלייאוף וחולם על תואר. אישי וקבוצתי.
ובסופו של דבר, הניצחון על הת'אנדר הוא לא רק הישג אישי. לצד דני יש קבוצה שמראה סימני צמיחה ברורים. היא קיבלה בתחילת העונה מסוכנויות ההימורים תחזית של 34 ניצחונות, והמשימה המרכזית שלה צריכה לשבור את התחזית הזו ולהגיע לאזור הפליי אין/פלייאוף. בינתיים, עם מאזן של 3:5 וניצחון על האלופה, שלה היה זה הפסד בכורה העונה, היא בכיוון הנכון.
