בזמן שנבחרת ישראל מככבת על הפרקט באליפות אירופה בקטוביץ׳, ישנו ישראלי נוסף שמייצג את המדינה בכבוד ביורובאסקט ונמצא גם הוא על הפרקט – שופט הכדורסל הישראלי הבינלאומי עופר מנהיים, שזכה לכבוד להיות השופט הישראלי היחיד בתחרות.
מנהיים, מבכירי השופטים הישראלים, שופט מאז שנת 1997 ומנהל משחקים בליגת העל כבר למעלה מ-15 שנים. בעשור האחרון הוא גם שופט בינלאומי ונמנה עם סגל שופטי ליגת האלופות של פיב״א בכדורסל. בראיון מיוחד ל״ישראל היום״ משתף מנהיים את מסלול הקריירה שהוביל אותו לשיפוט, את החלומות והקשיים, ואת השחקן שהוא הכי ציפה לשפוט באליפות.
״לקראת היורובאסקט הייתי בצפייה ובהתרגשות גדולה, ניסיתי לתעל את זה למקומות חיוביים על מנת לעשות את מה שאני יודע על הצד הטוב ביותר" אמר מנהיים, "כמו שחקנים, גם שופטים חווים לחץ לפני משחקים גדולים. בעבודתנו אנחנו מתורגלים לבצע את הדברים בצורה שיטתית ומנסים לתעל את הלחץ לדריכות ומוכנות. כמובן שיש לחץ, אבל לוקחים אותו למקומות חיוביים״.
לאורך שני העשורים האחרונים עבר מנהיים, כיום מבכירי השופטים בישראל, לא מעט אירועים ומשחקים גדולים. אולם גם עבורו, אליפות אירופה 2025 נחשבת לאירוע מיוחד. ״היורובאסקט הוא אירוע השיא בקריירה שלי. כמובן שבארץ השיאים הם לשפוט בגמר הגביע ובגמר הפלייאוף, ואירופה – לשפוט באליפות אירופה זו הרמה הגבוהה ביותר. שפטתי בעבר כבר באליפויות אירופה לנוער, עתודה, לנשים ובמשחקי נבחרות ב-11 השנים האחרונות, אבל להגיע לבמה הגדולה הזאת זו באמת פסגה בקריירה שלי״.
איך קיבלת את הבשורה שנבחרת לשפוט באירוע?
"לפני שלושה חודשים איגוד הכדורסל קיבל רשימה של 54 שופטים שעתידים לשפוט באליפות. לאחר צמצום נותרו 44, והייתי אחד מהם. לכל בית באליפות לוקחים 11 שופטים, ואני נבחרתי לבית בפינלנד כדי שלא אשפוט את נבחרת ישראל או נגד נבחרת שעשויה לפגוש אותה". עד כה שפט רק משחק אחד, בין גרמניה לשבדיה, והיום (רביעי) ישפוט משחק נוסף בין שבדיה לליטא.
עבור מנהיים, הכניסה לעולם השיפוט והכדורסל לא הייתה קשה. כמי שנולד לבית שחי ונושם כדורסל, ראה מנהיים מילדות את אביו, שופט העבר דני מנהיים ז״ל, ונשאב אחריו לעולם של הכדור הכתום. ״עבורי להיות שופט כדורסל הייתה הבחירה הכי קלה בעולם; לא באמת הייתה לי ברירה אחרת.
"אבא שלי ז״ל היה בשנות ה-70 וה-80 שופט בכיר בארץ, ולאחר שפרש שימש גם מבקר שופטים. שיחקתי כדורסל קצר בילדותי, ובגיל 17 הוא דחף אותי לעשות קורס שופטים ומאז הכל היסטוריה. תמיד ידעתי שאהיה שופט, ידעתי וכיוונתי, ותמיד שאפתי להגיע לרמות הגבוהות ביותר של השיפוט״.
היחס לשופטים במגרשים לא תמיד קל. איך מתמודדים עם זה?
״בצורה הכי מקצועית שיש. מבחינה אישית, צריך תמיד לכבד את מי שמולי, לא משנה אם זה משחק ילדים או בוגרים, ולזכור שמדובר באנשים. אני רואה במקצוע השיפוט גם דרך לחינוך ולכבוד. גם אם היחס מזלזל, אנחנו יודעים שזה עסק ולא אישי. אסור לנטור טינה, אסור לקחת שום דבר ללב. אנחנו חלק מהאירוע הרבה יותר גדול שהקהל בא לראות – חלק מהמוצר ונותני השירות״.
הרגשת יחס שונה בשנתיים האחרונות בגלל שאתה שופט ישראלי?
״אני לא הרגשתי משהו כזה. היו מספר מקרים, אחרי תחילת המלחמה, ששפטתי משחקים בחוץ לארץ. הכרוז בתחילת המשחק אמר את שמי בלי לציין מאיזו מדינה, בכוונה, כדי שהקהל לא ידע שאני ישראלי. אני מגיע למשחקים כיחיד, לא כקבוצה, ולכן היחס כנראה שונה״.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
