רגעים ספורים לאחר שנבחרת ישראל בכדורסל הוגרלה לבית ד' באליפות אירופה, שיתקיים בעיר קטוביץ' שבפולין, ניתן היה להבין כי הביקור הישראלי במקום יהיה שונה מכל הבחינות. אל ההיסטוריה המדממת והבלתי נתפסת של העם היהודי בשואה, באחת המדינות שמארחות את היורובאסקט, הצטרפה מתיחות עדכנית.
כמעט שנתיים מפרוץ מלחמת חרבות ברזל היה ברור לכל כי האליפות תושפע מהמצב הביטחוני והיחס המתוח והעוין כלפי מדינת ישראל בפרט, וישראלים בכלל, בחוץ לארץ. תוסיפו לכך את תקרית השלט שהניפו אוהדי מכבי חיפה בכדורגל נגד ראקוב הפולנית שעורר סערה ולא תרם לשקט של הנבחרת. בניגוד לחששות המוקדמים ובשל אבטחה כבדה, מרבית משחקיה של ישראל עברו ללא תקריות קיצוניות ביציעים ומחוץ למגרשים, למעט שריקות בוז מכוערות של הקהל הפולני והצרפתי בזמן נגינת ההמנון.
"הרגשה מדהימה"
הצלחת הנבחרת עד כה ביורובאסקט והאמונה כי ניתן לרשום הישג משמעותי בטורניר, בשילוב עם ימי סוף החופש הגדול, הובילו מאות ישראלים לעיר העשירית בגודלה בפולין. היא נצבעה בכחול ולבן ובמרבית משחקי הנבחרת גם ניתן היה לחוש כי הקהל הישראלי שולט ביציעים מספרית ונותן תחושה של ביתיות.
בשיחה עם "ישראל היום" סיפרו מאיר ויואב ליפוביץ', אב ובנו שנסעו יחדיו לקטוביץ', על התחושות שבהגעה למדינה ועל ההתרגשות שבליווי הנבחרת הלאומית. הם הגיעו לתמוך הכי קרוב שאפשר ויהיו שם גם במשחק האחרון של שלב הבתים מול סלובניה מחר (חמישי). "הגענו במיוחד למשחק הניצחון הקריטי על נבחרת בלגיה, ועד כה החוויה מדהימה. לא ראינו הרבה דגלי ישראל, והתחושה שלי היא שאנשים עדיין קצת חוששים ללכת איתם פה ברחובות", מספר מאיר ומוסיף בגאווה: "אבל אני הוצאתי ישר את הדגל, בשביל להפגין נוכחות".
מאיר מודה: "אנחנו אנשים מוזרים, אנחנו לא מפחדים מאף אחד. עד כה הכל בסדר גמור. לא הרגשנו שום עוינות, אבל אנחנו גם לא נתרגש אם ניתקל בסיטואציה כזאת. אנחנו בפולין בכל זאת, מהאדמה הזאת מריחים את הדם של המשפחות שלנו. אני נשבעתי תמיד שכף רגלי לא תדרוך על אדמת פולין או גרמניה, אבל בשביל הנבחרת ובשביל הבן שלי הפרתי את השבועה הזאת".
הבן יואב הוסיף: "טיול עם אבא זה תמיד מרגש. היינו בעבר באליפות אירופה, אבל מה שיש פה הפעם זה שונה ומרגש הרבה יותר. אנחנו רוצים שהנבחרת תנצח, ולהיות פה זאת הרגשה מדהימה. מרגישים בארץ את התכונה, ועוד אנשים רוצים להגיע. ראינו בטלוויזיה את האווירה והחלטנו לבוא".
"להבין איפה אתה"
איתן, יואב, ישי ואור, בני 18 לפני שירותם הצבאי, חברי ילדות ששיחקו לאורך השנים כדורסל יחדיו, החליטו לנצל את החופש ולטוס במיוחד כדי לעודד את הנבחרת. "אנחנו אוהבים כדורסל מילדות, ועבורנו זו לא הייתה בכלל שאלה אם להגיע לכאן", סיפר איתן, "זו תחושה מיוחדת, להיות מאוחדים מאחורי דבר אחד גדול".
איתן סיכם: "לא נתקלנו ביחס בעייתי או בגילויי אנטישמיות, אבל לשמוע את הבוז בהמנון לפני המשחק גורם לך להידרך ולהבין איפה אתה. זו גאווה להיות פה, ואנחנו חולמים לטוס עם הנבחרת לשמינית הגמר".
