מכבי תל אביב כבר לא לבד: האינפלציה החריגה בכדורסל הישראלי

פיני גרשון אמר לא אחת בראיונות ששחקן שמרוויח פי 2 לא יקלע פי 2 נקודות או ייקח פי 2 ריבאונד. למרות זאת, השחקן הישראלי, או יותר נכון הקצפת שלו, מקבל בשנתיים האחרונות הרבה יותר משכר כפול. קפיצת השכר של בכירי השחקנים המקומיים היא עצומה.

בעבר הלא רחוק שחקן שהרוויח 200 אלף דולר היה נחשב בטופ. היום זה רחוק מכך. בעבר, רק אם היית שחקן ישראלי שמשחק במכבי תל אביב זכית לשכר גבוה משמעותית. מאז השתנו פני הדברים והשכר המריא, אפשר לומר נסק.

זה סיפור על הבעלים עשירים, מאבק משולש ומיעוט של ישראלים בכירים - כל אלה מביאים לכך שיש כאן מספרים שלא הכרנו. יובל זוסמן חתם בשבוע שעבר על חוזה חדש בהפועל ירושלים לשלוש שנים. השכר? 700 אלף דולר לעונה. כפול ממה שהרוויח בחוזה הקודם. המתאזרח קאדין קרינגטון חתם לפניו על 850 אלף דולר, גם הוא כפול מהחוזה הקודם.

בקיץ שעבר חתם רומן סורקין על חוזה ארוך טווח במכבי ת"א תמורת שכר של 850 אלף דולר, כשבמהלכו יעבור את רף מיליון הדולר. בחוזה הקודם הרוויח הסנטר 400 אלף דולר. גם תמיר בלאט, שהחזיק בסעיף יציאה בחוזה, הכפיל את שכרו ל-650 אלף דולר.

ים מדר הגיע במהלך העונה להפועל ת"א בשכר של למעלה ממיליון דולר, כשבבאיירן מינכן הוא הרוויח 700 אלף דולר. שכרו של תומר גינת הוכפל בקיץ שעבר ל-500 אלף דולר, גם בר טימור שודרג משמעותית לכמעט 300 אלף דולר וגיא פלטין, שלא הגיע ל-40 אלף דולר בעירוני קריית אתא, קפץ ל-130 אלף דולר אצל האדומים. איתי שגב שאמור להגיע לקבוצה של דמיטריס איטודיס יעלה משמעותית את שכרו לעומת קבוצתו עירוני נס ציונה.

הסיבות לאינפלציה של מאות האחוזים במשכורות ברורות. במקום שחקן אחד בשוק (מכבי ת"א) יש שלושה (הפועל ת"א והפועל ירושלים). השוק כבר לא שייך לצהובים בלעדית ועכשיו על כל שחקן יש מאבק משולש. לפי החוקים הברורים זה מעלה דרמטית את המחירים. החלק השני של המשוואה הוא הכמות המועטה של ישראלים בכירים. מדובר בבודדים, התחרות קשה יותר והמחירים עולים עוד יותר.

אם מנתחים זאת יותר לעומק, ברור שעופר ינאי הוא המאיץ הגדול. ברור לכל שההתעניינות שלו בסורקין בקיץ שעבר הביאה לשחקן את החוזה האדיר שלו. לינאי גם לא היו המתחרים על מדר לאור השכר האסטרונומי שהציע לו. הוא הכניס סטנדרטים חדשים לשוק ולא רק בקרב הישראלים, אלא בעיקר בשחקנים הזרים. בסגל שלו יש כרגע כרגע שלושה שחקנים שמרוויחים בשבע ספרות ובמהלך העונה היו ארבעה עם פטריק בברלי. זה רק היומן לעונה הבאה, אין ספק שיש כאן אפקט עופר ינאי.

למי שאומר שיש כאן השתללות ושהשחקנים לא שווים את הסכומים האלה, אני אגיד שזה לא רלוונטי. הכול עניין של היצע וביקוש. בטח שאין מה לבוא בטענות לשחקנים, גם ביורוליג בעבר שכר של מיליון יורו היה שיא וכיום השחקנים המובילים מרוויחים 3-4 מיליון יורו. יש גם טענה שהכול עלול לקרוס בגדול, אבל זה לא נראה כך כי מדובר בבעלים יציבים, עם כיסים עמוקים, שבאו לטווח ארוך.

מה שכן עלול לעורר את דאגה הוא גובה אינפלציית השכר. בגדול, עלייה כה דרמטית של מאות אחוזים אינה בריאה והבעלים יצטרכו לנסות לייצב את טבלאות השכר.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

ומה בנוגע לליגה? ידוע שבגדול יש כאן שתי ליגות מבחינה תקציבית. באותה מידה נוצרים כאן שני מעמדות בין השחקנים הישראלים, אלה שבשלוש הגדולות ואלה שלא. נכון שבמקביל עלה גם שכרם של אלה שלא בין המובילות, אבל הפרופורציות שונות בתכלית. מהאינפלציה חסרת התקדים נהנה רק הטופ של השחקנים הישראלים.