קאדין קרינגטון, אחד השחקנים השקטים אך המשמעותיים ביותר בליגה העל בשנים האחרונות, יערוך השבוע את הופעת הבכורה שלו בנבחרת ישראל. עבור רבים, מדובר בשם שאולי לא תמיד נמצא בכותרות, אך על הפרקט הוא משאיר חותם ברור. מאז שהצטרף להפועל ירושלים, קרינגטון הפך לשחקן מפתח במערכת, כזה שמביא יציבות, מחויבות ויכולת לבצע בדיוק את מה שהקבוצה צריכה ברגעים הקריטיים.

עם קליעה יציבה מחצי מרחק ומחוץ לקשת, קרינגטון מצליח להעניש הגנות שמתמקדות יותר מדי בשחקנים המרכזיים של הקבוצה, ולעיתים קרובות הוא זה שמייצר נקודות שקטות שמחזיקות את הקבוצה במשחק. בהפועל ירושלים הוא אף פעם לא היה נחשב הכינור הראשון בהתקפה ולפני בהיררכיה היו ליוואי רנדולף, ספידי סמית' וזאק הנקינס. גם השנה ג'ארד הארפר תופס את מרב תשומת הלב, אך בניגוד לספידי שדרש לעזוב את הקבוצה, קרינגטון דווקא פורח כשחקן המשלים אותו. צפו בביצועים שלו ממחזור היורוקאפ האחרון מול בורק.

העבודה ההגנתית של קרינגטון היא אחת הסיבות המרכזיות לכך שהוא זוכה להערכה רבה. הוא שחקן שלא מפחד לשים גוף, לחסום נתיבי מסירה ולהתמודד מול שחקנים פיזיים יותר ממנו. המאמנים יודעים שהם יכולים לסמוך עליו בשני צדי המגרש, וזה מה שהפך אותו לשחקן כל כך חשוב בהרכב של הפועל ירושלים, במיוחד בעידן אלכסנדר דז'יקיץ'. הוא גם לא נרתע לעלות מספסל, וכך עשה ברוב העידן שלו בבירה. זה לא מקרי שהוא הפך לחביב האוהדים בירושלים, שנהנים לראות אותו משחק עם תשוקה ושקט נפשי בו זמנית.

אך עם כל הכבוד לתכונות אלו, בנבחרת התפקיד שלו יהיה מעט שונה וכבר בצמד המשחקים מול אוקראינה בחלון הנוכחי הוא יהיה חייב לקחת את המושכות ולהיות האלפא של הנבחרת. לא יתנו לו 100 ימי חסד כמו שהיה נהוג בעבר בפוליטיקה, והוא יהיה חייב לספק את הקבלות כאן ועכשיו על מנת להוכיח שהבחירה בו הייתה ראויה, ודאי לנוכח האופציות האחרות שעמדו על השולחן. כידוע, לקרינגטון אין זיקה ייחודית לישראל. הוא לא נשוי לישראלית וגם איננו בעל שורשים יהודים, והבחירה בו נבעה על רקע מקצועי גרידא. 

דילמת המתאזרח

הבחירה בקרינגטון כמתאזרח עוררה לא מעט תהיות. נבחרת ישראל, שמחפשת תמיד לחזק את הסגל, נמצאת במצב שבו הגבוהים המקומיים לא מצליחים לספק את הסחורה מול קבוצות אירופיות פיזיות יותר. שחקנים כמו איתי שגב וגבי צ'אצ'אשווילי מביאים תרומה חשובה, אבל כשמדובר ברמות הגבוהות, חסרה לנבחרת נוכחות דומיננטית מתחת לסלים. מלבד רומן סורקין ותומר גינת שמקבלים דקות משמעותיות ביורוליג וביורוקאפ, עדיין לא התפתחו פה שחקנים שיכולים להיות המניות הבטוחות בקו הקדמי. 

קרינגטון אמנם מוסיף ורסטיליות ועומק לעמדות החוץ, אך האם הוא באמת מה שהנבחרת צריכה בשלב הזה? מצד אחד, יכולתו לשחק בשקט וביעילות בהפועל ירושלים הופכת אותו לשחקן אמין שיכול להחזיק את הקו האחורי ולהביא תרומה יציבה. מצד שני, העובדה שהנבחרת נותרת ללא פתרון בעמדות הגבוהים מחזקת את הטענה שייתכן והיה מקום לשקול מתאזרח שמביא גודל ואתלטיות.

לטווח הארוך, השאלה המרכזית שתישאל היא האם ישראל צריכה להשקיע במתאזרחים שיחזקו חולשות מובהקות או להמשיך לבחור בשחקנים שמוסיפים ערך כוללני. מה שבטוח הוא שההופעה הקרובה של קרינגטון תספק תובנות נוספות על הכיוון שהנבחרת בחרה לקחת. לנוכח הביקורות שהופנו סביב הבחירה בו, ככל הנראה לא מעט חיצים יופנו לעברו אם לא יוסיף ערך מוסף מן הרגע הראשון על הפרקט. 

האלטרנטיבות הנראות לעין

דני וולף, הגבוה הישראלי-אמריקאי הצעיר, מצטייר כאחת האופציות המבטיחות ביותר עבור נבחרת ישראל בעתיד. וולף, שמשחק העונה במכללת מישיגן היוקרתית, זכור בעיקר בזכות ההופעה יוצאת הדופן שלו עם נבחרת העתודה בקיץ 2023. לצד נועם יעקב הוא הוביל נבחרת שלא התברכה בכישרונות רבים עד לגמר אליפות אירופה. 

וולף מציג שילוב של גובה (2.13), יכולת קליעה מבחוץ, מסירה, אינטליגנציית משחק וניידות יחסית לעמדה שלו. עם המשך התקדמותו, הוא עשוי להפוך לאופציה מובילה בעמדת הפנים של הנבחרת ולהוסיף מימד חשוב של ריווח והגנה מתחת לסל. עם זאת, הוא עדיין בשלבי התפתחות, והשאלה היא מתי יהיה מוכן לקחת חלק משמעותי בזירה הבינלאומית.

חשוב לציין כי ניתן לרשום מתאזרח אחד בלבד בסגל, כך שלא ניתן לשלב את וולף ביחד עם קאדין קרינגטון והשניים יבואו בעתיד אם וכאשר אחד על חשבון השני. כל עוד הסנטר בן ה-20 משחק בארצות הברית, לא קיימת דילמה בין השניים מכיוון שהוא איננו יכול להצטרף גם כך לשיטת החלונות. 

בנוסף לוולף יכולות להתווסף אלטרנטיבות נוספות לתפקיד המתאזרח של הנבחרת. וויל ריימן הוא שם נוסף שמתחיל לעלות לשיח בעקבות היכולת הטובה שהוא מציג במכבי תל אביב. לאחרונה הוא הפך להיות שחקן רוטציה ביורוליג ורשם מול ריאל מדריד משחק שיא שבו קטף 14 ריבאונדים. ריימן נע בין עמדות 3 ל-4 ומוסיף המון הקרבה ואינטנסיביות, אך עם כל הכבוד הוא עדיין לא הוכיח שמדובר בחלופה טובה יותר מקרינגטון, וגם בעמדה שלו ניתן למצוא תחליפים לא פחות טובים.

שם נוסף שמעורר עניין הוא של אובי טופין, שבעל שורשים יהודיים ומשחק כיום באינדיאנה פייסרס. מדובר בפאוור פורוורד אתלטי במיוחד, שנבחר במקום השמיני בדראפט 2020 וזכה בתחרות ההטבעות באולסטאר 2022. הוא לא פוסל פנייה מהנבחרת, אך נכון לשעה זו לא קיימות אינדיקציות המראות שבאיגוד קידמו את העניין. 

לפי FIBA (התאחדות הכדורסל הבינלאומית), מתאזרח הוא שחקן שרכש אזרחות של מדינה לאחר שהגיע לגיל 16 ואינו נחשב כמי שרכש אותה מלידה. לפיכך, ישנם שחקנים שעשויים לחזק את הנבחרת בעתיד בשל היותם "הבנים של", שנולדו בארץ ואינם תופסים משבצת של מתאזרח. הראשון הוא טי.ג'יי ליף, בנו של ברד, שמשחק בסין בשנים האחרונות ולא נראה כמו אופציה ריאלית במיוחד, למרות ששיחק בעבר בנבחרת הנוער של ישראל בעבר. שחקן נוסף שיכול לעורר עניין בעתיד הוא עמנואל שארפ, בנו של דרק (ואחיו של די.ג'יי עבור מי שחובב האח הגדול) שמשחק כיום במכללת יוסטון היוקרתית. מדובר בגארד בן 20 ששיחק בעבר בנבחרת הקדטים של ישראל ועשוי להיבחר בדראפט הקרוב, אך סיכוייו נמוכים.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

עוד שם מעניין שיכול להיכנס בעתיד לבורסת השמות הוא של שון אבייב, שלא מן הנמנע שייבחר בסיבוב הראשון בדראפט ה-NBA ב-2026. מדובר בכדורסלן ישראלי-אמריקאי בן 18 המתנשא לגובה של 2.03 מטרים ומשחק בעמדות הגארד והפורוורד. הוא מחוזר על ידי מכללות גדולות כמו אורגון, אובורן, טנסי, אריזונה סטייט וסינסינטי. אבייב נולד בישראל, אך עבר בגיל צעיר לפלורידה, שם החל את דרכו בכדורסל בתיכונים המקומיים. אחיו אלי משחק כיום באליצור יבנה מהליגה הלאומית.