בספורט יש מושג שנאמר לא מעט ולמען האמת יכול להשתמע בכמה תצורות שונות: "העיקר הניצחון". לעיתים הוא נזרק לחלל האוויר כדי לעודד אחרי תקופה פחות טובה, לפעמים אחרי ניצחון במשחק שלא היה נראה טוב אבל ברוב הפעמים הוא נועד בכדי לנטוע אופטימיות באותו האדם שחיבר את צמד המילים הכל כך משקר הזה. אין ספק שבאולם הקטן והחביב בסמוקוב בולגריה נאמרו המילים הללו ועל ידי יותר מגורם אחד בהפועל תל אביב.
אמנם המושג הזה בהחלט מקושר לספורט אך הוא הרגיש יותר חשוב מהרגיל. אירועי שעות אחה"צ והערב במדינה גרמו לכל אוהד אדום להרגיש בדיוק כמו ב-17.10.23, הפועל יצאה למשחק ראשון כ-10 ימים בלבד לאחר השביעי באוקטובר והתחושה הייתה שלאף אחד אין טיפת רצון לראות ספורט. את אותו הערב הפועל סיימה עם ניצחון 97-81 על ונציה ובעיקר למשך שעתיים נתנה לאוהדיה סיבה להתעסק בדברים שפויים כמו פיק אנד רול או החסימה של קייל אלכסנדר.
במהלך השנה האחרונה הספורט הישראלי בכלל והקבוצות הישראליות בפרט חוו כמעט כל דבר אפשרי. בין אם משחקים ללא קהל בישראל, נדידה בין מגרשי אימון ועד לאירוח קבוצות אירופאיות באולמות ומגרשים שאפשר להגיד עליהם הכול חוץ ממקום אירוח ביתי. לפני תחילת העונה הנוכחית, בקיץ האחרון עוד הייתה תקווה קלה שבקלות שהקבוצות הישראליות, לפחות בכדורסל יחזרו לארח בישראל אבל המציאות הנוראית פעם אחר פעם מכה ומוכיחה שהדבר עוד ייקח זמן עד שבכלל יהיה ניתן לחשוב על זה.
גם בבולגריה לפני פתיחת המשחק ניתן היה לראות על פרצופי האוהדים שאמנם הם נמצאים רחוקים כמעט 3 שעות טיסה מישראל אך הראש ובעיקר הלב חושבים רק על הבית ועל כל מה שהתרחש פה לפני פתיחת המשחק. ואם לאוהדים יש את הפריבילגיה להתעסק במה שקורה בבית, השחקנים חייבים לנתק את עצמם ככל שניתן ויש שניים שעשו את זה גם בשנה שעברה וגם השנה: תומר גינת ובר טימור. אז נכון, מקצועית הם היו פחות טובים מאותו משחק מול ונציה אבל אין ספק שהנוכחות שלהם על המגרש נתנה עוד טיפה אנרגיות לקבוצה ועזרה להוביל לניצחון חשוב מאוד שהוא הכל חוץ מהמושג "העיקר הניצחון".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו