ליאור ליובין ז"ל בנה בעשר אצבעות קריירה מכובדת מאוד. הוא שיחק בעמדת הרכז, עמדה של האיש החושב והמנהל, הוא היה שחקן שהסמל המסחרי שלו היה אלגנטיות לצד שקט נפשי, כזה הוא היה גם כמאמן - עם הרוגע והמקצועיות והיכולת להקרין הרבה שקט. אינטלגנציה על המגרש ומחוץ לו. אחד שאתה בטוח להפקיד את הקבוצה בידיו הן כרכז והן כמאמן.
לליובין היתה קריירה מצויינת בה הגיע להפועל ת"א ומכבי ת"א, שיחק בנבחרת ואף עבר לשחק באירופה. הוא לא נולד עם כפית של זהב בפה. כלומר לא היה שחקן מסומן בגילאים הצעירים ולא שיחק בנבחרות הצעירות. הוא גדל במכבי ר"ג ועבר למכבי פתח תקווה, ועונה אחרי שחזר לר"ג באה הפריצה הגדולה שלו. בעונת 1998/99 תחת הדרכתו של מולי קצורין, הוא הפך לרכז המוביל של הקבוצה ולאחד הרכזים הבולטים בליגה. בהמשך הוביל את המועדון לשנים מצוינות כולל הגעה לגמר הפלייאוף.
כאן הגיעה העת לפרוש כנפיים אל המועדונים הגדולים. ליאור חתם במכבי ת"א תחת דיוויד בלאט. הוא לא הירבה לשחק, אז עונה לאחר מכן עבר להפועל ת״א שם נתן את אחת מעונות השיא בקריירה שלו. הוא הוביל את הקבוצה לגמר הפלייאוף ולפיינל פור היורופליג. הוא גם היה שותף לאחד הדרבים הזכורים, הדרבי באוסישקין בו הביסה הפועל את מכבי ב-25 הפרש.
— Hapoel Tel Aviv BC (@HapoelTLVBC) January 22, 2024
כאן הגיע פרק חדש בקריירה - פרק חו״ל. ליובין עבר לקבוצה האוקראינית מאריופול שהיתה אז במלוא עוצמתה. במהלך העונה השנייה שלו במועדון עבר לאפולון פאטראס, כאן החלו הבעיות הגופניות והפציעות והוא נאלץ לפרוש כבר בגיל 30.
היכולת והדומיננטיות הביאו אותו לנבחרת ישראל. המשחק הזכור ביותר שלו במדים הלאומיים היה מול רומניה ביד אליהו במוקדמות אליפות אירופה ב-2003, אז הוביל את הנבחרת לניצחון גדול ב-28 הפרש. הוא שיחק בנבחרת 30 פעמים וקלע 170 נקודות.
המעבר לאימון היה טבעי וברור לליובין בגלל האישיות והידע הרב שלו. במהלכה עסק במקביל באימון ובפיתוח שחקנים צעירים - אחת החוזקות הגדולות שלו. ליובין היה מאמן שהוא גם מורה של כדורסל. קריירת האימון שלו החלה לא במפתיע לצידו של חברו הטוב עודד קטש. הוא היה עוזר מאמן שלו בהפועל גלבוע/גליל כשהקבוצה זכתה באליפות ב-2010. אח״כ עבר לעמדת המאמן הראשי בקבוצה לשלוש עונות.
בהמשך חלה ירידה בקריירת האימון שלו עם חוסר הצלחות בהפועל חולון ובמכבי אשדוד. בעונת 2016/17 הגיע למכבי ת"א כעוזר מאמן, זו היתה העונה בה היו בקבוצה חמישה מאמנים. הוא נשאר שם עד סוף העונה ובמהלכה אף היה מאמן ראשי לתקופה קצרה. בהמשך לא אימן שנתיים. כמו שהחל טוב את תקופת האימון בגלבוע/גליל, כך גם הקאמבק שלו על הקווים היה שם. הוא עשה עונה מצויינת בעונת 2019/20 אז הוביל את הקבוצה לחצי גמר הפלייאוף.
במהלך העונה שלאחר מכן הוא עזב את המועדון כדי להתמנות לעוזרו של קטש בפנאתינייקוס. אחת מפסגות הקריירה שלו.
בהמשך הוא חזר לליגה הישראלית וחתם בנס ציונה. בעונה שעברה עבר להפועל באר שבע והביא אותה לעונה מוצלחת עם הגעה לפלייאוף.
הוא התחיל את ההכנות לעונה שנייה במועדון, אבל אז נאלץ לפרוש בגלל המחלה. למרות התקלות שהיו לו במהלך קריירת האימון הוא נחשב למאמן מאוד יסודי ומוערך. ברור ובטוח שיכל להגיע לפסגות גבוהות יותר.
