"דניס רודמן" של שער הנגב: חברו לקבוצה של אלון שמריז ז"ל מספר על השחקן והאדם שהיה

אלון שמריז נחטף ב-7 באוקטובר ושרד בשבי למעלה מחודשיים. לפי הסיפורים בזכותו שרדו עוד כמה מהחטופים, אבל דווקא כשהריחו את ריח השחרור והחופש נורו בטעות באסון הטרגי בסוף השבוע שעבר. "היית שחקן מבריק שיש לו את כל החבילה", ספד לו בבכי עידו אחיו בהלוויה שנערכה בתחילת השבוע, יומיים לאחר שנהרג בשוגג בידי לוחמי בצה"ל בעזה.

שמריז בן ה-26, או "לולו" כפי שכונה על ידי חבריו, נולד בקיבוץ כפר עזה, ועמד להתחיל השנה לימודים בהנדסת נתונים, במקביל הוא תכנן להמשיך ולעבוד בעסק המשפחתי לפתרונות אריזה מעץ של משטחים וארגזים מיוחדים.

כמעט יותר מהכל אהב אלון את משחק הכדורסל, ובזכות אהבתו לכדור הכתום החליט לשחק בעצמו, גם אם בצורה חובבנית, והיה חלק מרכזי מקבוצת הפועל שער הנגב שמשחקת בליגה ב' וייצג גם את הפועל כפר עזה.

"אלון היה בחור מיוחד, שחקן נשמה שלא היה מוותר על אף כדור ושומר מצוין", מספר ל"ישראל היום" שחקן שער הנגב סתיו גבים. "מאוד נהניתי לשחק איתו והיה לי קשה כשהוא היה נגדי. מאוד נחוש וזריז, ספורטאי למופת. משחק מאוד חזק וקשוח, אבל אף פעם לא מלוכלך. אני חושב שאלו הדברים שעזרו לו לשרוד תקופה כל כך ארוכה וגם לתכנן מבצע בריחה נועז ואמיץ שכמעט הצליח". חבריו של אלון מספרים כי בזכות אופיו הקשוח וסגנון משחקו הבלתי מתפשר כינו אותו "דניס רודמן". "מי שהיינו מדביקים אותו אליו היה מנוטרל", נזכר סתיו.

בהלוויה, נטמן אלון עם גופיית המשחק שאותה כל כך אהב ועל הקבר הניחו חבריו כדורסל. "זו המורשת שהוא משאיר, אלו הזיכרונות היפים והכיפיים שיישארו לנו ממנו – הנחישות, ההנאה, החברות", אומר בכאב סתיו. "כולנו האמנו בו שהוא יכול לשרוד וקיווינו שיחזור".

אלון ז"ל אהב ספורט באופן כללי והיה אוהד מושבע של מכבי תל אביב. הוא היה מנוי בשער 11 בבלומפילד למשחקי קבוצת הכדורגל יחד עם אחיו יונתן ועידו וחברים מהאזור, ביניהם סתיו. להלווייתו הגיעו נציגים מארגוני האוהדים של הקבוצה והניחו צעיף צהוב כחול על קברו, ובמשחק מול מכבי נתניה עלה הקפטן ערן זהבי עם חולצה שנשאה את שמו.

"עם כל אחד שתדבר עליו תשמע את אותם דברים", בטוח סתיו (35). "זה היה אלון. חבר טוב. בשנים האחרונות יצא לי הרבה לדבר איתו למרות פער הגילאים בינינו על השאיפות והתוכניות שלנו. חבר שהיה ועכשיו הוא אינו בנסיבות טרגיות ומצערות. אני מכיר את אחיו הגדולים שקרובים אלי בגיל, הם משפחה של ספורטאים. משפחה מוכרת ומוערכת באזור. הם ניהלו קמפיין רחב היקף במטרה לשחררו והגיעו לכל קצוות העולם. בסופו של דבר הוא כמעט הצליח בכוחות עצמו. תחושת הפספוס, וכמה קרוב זה היה תלווה את כולנו עוד שנים ארוכות".

בחודשיים האחרונים אתם לא בפעילות, האם תרצו לחזור בעתיד לשחק, אולי לזכרם של הנופלים?

"אנחנו פזורים ברחבי הארץ ולא באמת יכולים להיות בפעילות. בכדורגל כבר עשינו טורניר אזורי, ואני מקווה שבכדורסל זה גם יקרה בקרוב. הקבוצה תשוב", הוא מבטיח. "אנחנו רוצים להנציח את שמו ואת זכרו של אלון. בכל פעם שנעלה למגרש הוא תמיד יהיה במחשבות של כולנו. יהיה חסר לראותו אותו עולה לפרקט עם הטירוף המוכר וההתלהבות המדבקת".

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות