1. המשחק מול ברצלונה משדר כמה עוצמה יש העונה למכבי ת"א. לפגוש את הקבוצה השנייה בטיבה ביורוליג, ללא שני שחקני רוטציה משמעותיים כמו תמיר בלאט וג'ון דיברתולומיאו (נכון, לבארסה חסרו שני שחקנים מרכזיים יותר), ועדיין להגיע למשחק צמוד עד הרגע האחרון. 40 דקות שיכולות לתת הרבה עידוד להמשך. אבל, אף אחד לא זוכר את הסגן של בר כוכבא. צריך לזכור שזהו כבר הפסד ביתי שני העונה. בהיכל מכבי השיגה בדרך כלל ניצחונות גם מול הקבוצות הגדולות, ובכך יצרה לעצמה יתרון מסוים על פני היריבות איתן היא מתחרה על הכרטיסים האחרונים לפלייאוף. הצהובים יצטרכו לחפות עם ניצחונות חוץ במקומות פחות צפויים.
2. מה יהיה עם ווייד בולדווין? איך שחקן בסדר הגודל הזה מרשה לעצמו להיות מורחק מול יריבה כזו ובשלב כזה של המשחק? בולדווין פספס השנה משחקים רבים בגלל פציעה ו-וירוס בבטן, ואתמול "נטש" את חבריו בדקות ההכרעה. במילים אחרות – חוסר אחריות.
3. כל משחק אנחנו מדברים על ההגנה של מכבי ת"א. בכל משחק ההגנה הנרפית, בעיקר בתוך הצבע, עולה לה ביוקר. לפעמים ההתקפה הטובה מכפרת ומכבי מנצחת, ולפעמים לא. ניקולס לפרוביטולה, לא האתלט הכי גדול ביבשת, ניצל את הצבע הפרוץ וקלע שיא עונתי אישי. מזל שיאן וסלי לא שיחק, כי סביר להניח שגם הוא היה מנצל את האין הגנה למספר דו ספרתי גבוה של נקודות. ג'וש ניבו שחקן הגנה מצוין, גם חסיאל ריברו ורומן סורקין עושים עבודה אישית סבירה בפן הזה של המגרש, השיפור צריך לבוא מבחינה קבוצתית. בעמידה, בתיאום, בעזרות, בריכוז. לצוות המקצועי יש אחריות רבה בנושא הזה.
4. החדשות הרעות: היריבה הבאה היא ריאל מדריד, 0:9 ביורוליג בהפרש ממוצע של יותר מ-14 נקודות, 1:9 בליגה הספרדית. 88.2 נקודות בממוצע למשחק ביורוליג, ולחשוב כמה זה יכול להיגמר מול ההגנה הצהובה. סליחה שאנחנו מכניסים אותו לסיפור, אבל אלוהים באמת צריך לשמור.
כתבנו במהלך העונה שמכבי צריכה לשחק בקצב גבוה ולרוץ בהתקפה. מול ריאל מדריד לא בטוח שהשיטה הזו תהיה נכונה. לא רק למכבי, לכל קבוצה באירופה. הצהובים יצטרכו לשחק בשליטה כי הבלאנקוס מענישים על כל טעות וחוסר ריכוז, ומצד שני להביא לידי ביטוי את היתרונות במגרש הפתוח. המפתח, איך לא, נמצא בהגנה טובה שתכפה איבודים וזריקות רעות. החדשות הטובות: 48 שעות לאחר מכן תגיע לבלגרד אלבה ברלין, הקבוצה הכי חלשה ופריכה במפעל.
5. ב-15 השנים האחרונות הבינו בספרד שכשיש לך סגל איכותי עתיר בשחקנים מנוסים, וגם מספיק כסף כדי לשמור על המשכיות ולהביא תחליפים ראויים לשחקנים שעוזבים, לא צריך "כוכבים" על הקווים, אלא אנשי מערכת שחושבים יחד עם ההנהלה על עתיד המועדון ומקדמים שחקנים צעירים (בספרד לא חסרים כאלה). המאמנים הללו לא צריכים להיות טקטיקנים גדולים, אלא כאלה שמנהלים טוב את הקבוצה. בספרד קוראים לזה "סדרני עבודה", ולא במובן המעליב של המילה. הם מעבירים טוב את האימונים, מנהלים את האגו בחדר ההלבשה, בוחרים את ההרכבים הנכונים ויודעים איזו הגנה ותרגילים צריך לשחק בהתאם לשחקנים על המגרש.
סרג'יו סאקריולו נכשל כמעט בכל קבוצותיו האחרונות, אבל בנבחרת ספרד הוא עושה עבודה מדהימה. דור הזהב קצר תחתיו הישגים ולאחר מכן הוא שילב את דור השחקנים הבאים, ועכשיו הוא מצעיר עוד יותר את 'לה רוחה'. בריאל מדריד עשו עבודה דומה עם פבלו לאסו שבמשך עשור זכה בתארים רבים והוביל סגל שרץ שנים רבות, קידם שחקנים צעירים והפך את הבלאנקוס למודל לחיקוי. בקיץ הקודם עוזרו צ'וס מתאו קודם במקומו וממשיך את עבודתו בצורה נהדרת. השניים לא נחשבו לטקטיקנים גדולים לפני שהגיעו לריאל ואף אחד מהם לא רשם הישג יוצא דופן לפני כן, ובכל זאת במועדון המדרידאי הבינו שבסיטואציה שנוצרה הם האנשים המתאימים ביותר.
האם רוג'ר גרימאו הוא האיש החדש של ברצלונה, שיכול להוביל אותה בשנים הבאות, סטייל צ'אבי פסקוואל בין השנים 2008-2016? מאוד יכול להיות. גרימאו שיחק בקבוצה ונחשב לשחקן חכם ומנהיג שקט. הוא אימן בקבוצת הנוער ונהנה מאמונו של המנהל הספורטיבי חואן קרלוס נבארו. ההתנהלות שלו מקרינה שקט ורוגע. עד עכשיו זה נראה טוב, נראה מה יקרה כשהמאני טיים יתקרב, והאם בארסה תיתן לו את הכלים והזמן להצליח.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו