ההיסטוריה של הפועל ירושלים קרובה להוספת פרק מפואר בזירה האירופית. 19 שנה פחות יום אחרי הזכייה בגביע יול"ב (ניצחון אדיר בגמר על ריאל מדריד 72:83), האדומים מהבירה יתארחו מחר באתונה אצל אא"ק בידיעה שניצחון - והם בפיינל פור של ליגת האלופות של פיב"א.
עד לג'אמפ בול, ואולי גם תוך כדי המשחק, רוח הזכייה מ־2004 תלווה את השחקנים של אלכסנדר דז'יקיץ', כמו גם שחקני עבר שהיו שותפים לתואר. אחד מהם, שסיים את הגמר כאחד מכוכבי המשחק עם 12 נקודות ו־10 ריבאונדים, הוא הסנטר טונג'י אווג'ובי (49), שמתגעגע לאותם הימים ולמשחק עצמו: "כשאתה אוהב משהו בצורה קיצונית אתה לעולם לא מפסיק לאהוב אותו, גם אם אתה לא עוסק בו יותר".
"אתה לא יודע כמה אתה אוהב משהו עד שאתה מתרחק ממנו. כשחזרתי לארץ ב־2017 לאירוע לציון 13 שנים לזכייה בגביע היול"ב וראיתי את כל האנשים שיצאתי איתם למלחמה כל ערב על הפרקט כמעט בכיתי. נזכרתי כמה התגעגעתי לזה".
ואיך החיים הרחק מהכדורסל?
"רגועים. אני נהנה מזה. אני משקיע זמן במשפחה שלי. יש לי עסק שהקמתי ואני מחלק את זמני בין ארה"ב לניגריה, שם אני יועץ של הנבחרת הלאומית ומאמן את הגבוהים".
היית רוצה להיות מאמן ראשי?
"ממש לא. להיות מאמן זה תפקיד עבור אנשים חכמים ורציניים, לא בשבילי".
קהל של "לוחמים נאמנים"
למרות שהתרחק מכאן, אווג'ובי מודה שהוא עדיין עוקב אחרי הכדורסל הישראלי. "יש לי הרבה חברים מישראל, אז אני עוקב אחרי הנעשה אצלכם", הוא מסביר. "בשבילי הכדורסל היה הרבה יותר מסתם משחק, והכרתי בישראל חברים לכל החיים. בכלל, עבורי המורשת שלי היתה החברים שהכרתי כאן, זה גדול יותר מכדורסל. עד היום, כמעט 20 שנים אחרי, אני יכול לחזור לארץ ולירושלים ותמיד יהיה לי מקום להתארח בו או לישון בו, לא אהיה ברחוב או במלון".
שיחקת חמש שנים בישראל, בארבע קבוצות שונות, ובכל זאת יותר מכל אתה מזוהה עם הפועל ירושלים.
"זה בגלל שהעונה הכי טובה בקריירה שלי היתה בירושלים. הייתי מוקף שם באנשים הכי טובים שהראו לי אהבה. עבורי זה היה משמעותי יותר מכל סכום שבעולם, כסף לא יכול לקנות אהבה ולכן תמיד אשאר אוהד שלהם".
גם עם הקהל הירושלמי היה לך קשר מיוחד בעונה היחידה שם.
"נכון. אני פשוט אוהב אותם, עד היום. הקהל הזה הוא חבורה של לוחמים נאמנים, המנוע שמאחורי הקבוצה. תמיד הרגשתי שאני לא מסוגל לאכזב אותם".
יש לך מסר עבורם?
"תמשיכו לאהוב את הקבוצה שלכם, תמשיכו לפזר אהבה. השחקנים מרגישים את זה".
רצית להישאר בזמנו לעונה נוספת בהפועל ירושלים?
"בהחלט, ואם יש דבר שאני מצטער עליו בקריירה שלי זה שבסופו של דבר לא נשארתי. כאב לי שלא חזרנו לעונה נוספת ביול"ב קאפ בשביל להגן על התואר שלנו. הלוואי שהיתה לי הזדמנות לתקן את הפספוס זה".
"ההישג הכי גדול"
לאחר שעזב את ישראל ב־2004, אווג'ובי המשיך לנדוד באירופה ועבר בבלגיה, בסרביה וברוסיה. לארץ הקודש הוא חזר לקדנציה נוספת, בעירוני רמת גן (שיחק גם בהפועל עפולה ומ.כ גבעת שמואל), עד שפרש באופן רשמי ב־2008. הראיון נערך זמן קצר לפני המשחק המכריע ברבע הגמר האירופי, ולסנטר האהוב יש כמה טיפים לשחקני ירושלים הנוכחיים: "תהיו עצמכם ותזכרו מה הביא אתכם לרגע הזה. אם הגעתם לרמה הזאת - הכישרון קיים, עכשיו תעבדו ביחד ותשיגו את המטרה".
ואתם, לפני 19 שנה, האמנתם שתנצחו את ריאל מדריד בגמר היול"ב ותזכו?
"בוודאי, אנחנו לא הופתענו. ידענו למה אנחנו מסוגלים וידעתי שאף אחד מהשחקנים שלהם לא יכול לעצור אותי".
מה אתה זוכר מהערב ההוא?
"לעולם לא אשכח את הלילה שזכינו ביול"ב קאפ. עד היום אני מספר לילדים שלי על זה ומראה להם קלטות ותמונות מהמשחק".
לדעת רבים זה ההישג הגדול ביותר של הפועל ירושלים מאז ומעולם. אתה מסכים?
"עבור המועדון זה היה ללא ספק ההישג הכי גדול באירופה".
