משוואה בשני נעלמים: מה קורה עם המאמנים הישראלים?

שני מאמנים סיימו את תפקידם בימים האחרונים: הפועל גלבוע/גליל פיטרה את רמי הדר ואריאל בית הלחמי התפטר מהפועל אילת. ישנה אפשרות שכל אחד יעשה את הדרך ההפוכה, ויעבור זה לקבוצתו של האחר, אבל אם זה לא יקרה המועדונים יצטרכו ״להמציא״ מאמנים חדשים. מי שמסתכל ימינה ושמאלה לא רואה כאלו פנויים. אבל לצערנו - התופעה הזו לא התחילה עכשיו.

המחסור הזה הוא המשכו של תהליך ארוך. זמן רב שיש שני קצוות: דור המאמנים הוותיקים שנמחק מצד אחד, ומהעבר השני אין תחלופה. אין כוחות חדשים שנכנסים למעגל האימון, לא גדלים כאן מאמנים ברמה מספקת לליגת העל או שאולי הם לא מקבלים צ׳אנס. תלוי את מי שואלים.

בעבר היינו אימפריית מאמנים. היו כל כך הרבה טובים, שהבכירים בהם בכלל אימנו באירופה. היו תקופות של 5-6 ישראלים מעבר לים וזכורה דוגמה בולטת מתחום הנבחרות. באליפות אירופה 2009 עמדו על הקווים לא פחות מארבעה מאמנים מישראל.

אבל הימים האלה עברו. מלבד ננו גינזבורג שמצליח כבר שנים באירופה, גם המאמנים הבכירים של היום לא מגיעים להצלחות מיוחדות והביקוש הוא לא כמו שהיה בעבר. אין לנו שגריר כמו שהיה דיוויד בלאט. היחיד שהצליח להגיע ליורוליג בשנים האחרונות, וגם זה אחרי דרך קשה, הוא עודד קטש. במקביל, בעיני רבים המאמן הטוב היום בליגה הוא דווקא זר - אלכסנדר דז׳יקיץ׳ של הפועל ירושלים.

זה רק סימפטום

אחרת הסיבות למחסור בבכירים על הקווים היא העובדה כי שורה ארוכה של מאמנים שהיו דומיננטיים בעבר, לא מאמנים היום. אם נלך 10-15 שנים אחורה, נראה את פיני גרשון, דויד בלאט, צביקה שרף, מולי קצורין, אריק שיבק, אפי בירינבוים ומשה ויינקרנץ במרכז העניינים. תוסיפו אליהם את ארז אדלשטיין שלא מאמן מ-2017 ודן שמיר שלא נמצא בארץ מ-2019 מהדור אחריהם, ותראו את גודל הבור שנוצר.

אאיטו גרסיה רנסס מאמן בליגה הספרדית בגיל 75 וביורוליג יש שלושה מאמנים מעל גיל 60. אצלנו המאמן המבוגר ביותר בן 55. בשורה התחתונה - הוותיקים לא שם, וחוץ מפיני גרשון אין לאף אחד תפקיד אחר בכדורסל. כמות גדולה של ניסיון ואיכות הלכו לאיבוד. נכון, שלכל מאמן יש את הסיפור שלו וכל מקרה לגופו, אבל אי אפשר להתעלם מכך שהוויתור עליהם היה מוקדם מדי ויצר חור משמעותי. היו מועדונים שלא יכלו להכיל את העוצמה, הדומיננטיות והדרישות המקצועיות והכלכליות שלהם. מצד שני אומר מולי קצורין מספק זווית נוספת: "מאמנים שהתרגלו לעבוד בטופ של הכדורסל לא רצו ללכת לקבוצות בינוניות".

בגדול אפשר לקרוא לזה שינוי במעמד המאמן, אותו קצורין מסביר: "המאמנים הם האחרונים בשרשרת. הכדורסל השתנה ומעמד העומד על הקווים הפך לבעייתי. הדור שלי גדל וצמח כאשר המאמן היה המרכז. היום זה לא קורה יותר".

עובדתית, כל שדרת המאמנים הבכירים שהיתה לפני עשור לא קיימת היום, וזה לא רק בגלל הגיל כשלדוגמה צביקה שרף אמר בכמה הזדמנויות שהוא רוצה לאמן ושהוא לא פרש, אלא בגלל שלצד המחסור גם היה טרנד של הבאת מאמנים זרים, שבהמשך קבוצות הליגה ירדו ממנו.

יש צד שני למשוואת המחסור במאמנים, וזו העובדה כי מאמנים צעירים לא פורצים קדימה לשורה הראשונה. למעשה, אורן אהרוני מבני הרצליה, הוא המאמן היחידי שפרץ בשנים האחרונות וגם הוא כבר לא ילד. מאמני ליגת העל זה סוג של מועדון סגור שמתנהל בשיטת הכיסאות המוזיקליים ואין להם עליהם איום לא מהוותיקים וגם לא מן הצעירים.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

האם יש בעיית כישרון בגילאים הצעירים או שהצעירים לא מקבלים הזדמנות? עפ״י קצורין זה יותר קרוב לטיעון השני: "המאמנים של היום מאיישים את התפקידים ומתחלפים בינם לבין עצמם. לכן אין כמעט פריצות של שמות חדשים. המנהלים מעדיפים תמיד שם מוכר על פני מישהו חדש".