עקומת למידה: סיכום הניצחון של מכבי תל אביב על מילאנו

נאמבר 10 – ליונל קטש

בערב של שני מסכים במקביל, צפינו בשני מספרי 10 אגדיים שומרים על הקריירה שלהם בחיים. בזמן שליאו מסי ליהטט על הדשא בקאטאר והעלה את כל המדינה שלו לגמר, עודד קטש נתן את המשחק הטוב ביותר שלו העונה על הקווים במילאנו, ניצח את אחד מגדולי המאמנים האירופיים, ושחרר את סיר הלחץ האטומי שאיים להתפוצץ בסביבתו ובחדרי ההנהלה. הוא היה חד ומדויק, חי את המשחק והרגיש אותו לכל אורכו, ובעיקר העלה רמה בבניית החמישיות שלו וייצוב ההיררכיה. והכי חשוב, הקבוצה והמאמן הראו גרף עליה, שיפור ולמידה, משהו שמאד היה חסר מתחילת העונה. אחרי מחצית ראשונה בינונית ולא אגרסיבית מספיק (0 זריקות עונשין למכבי), יצאה מחדר ההלבשה חבורה דינמית ואינטסיבית, ניצחה בחצי השני 45:31, וסגרה ניצחון יפה. הנה, אולי זה מתחבר.

בתכנית חמישיות: דלות החומר המעצימה

האמת שהיעדרם של פויטרס ובולדווין לא ממש מייצר דלות, כי למכבי יש סגל עמוק וארוך (מדי), ובעצם הדילול יצר סוף סוף רוטציה סדורה של עשרה שחקנים. החמישייה הראשונה היתה סוף סוף מתאימה ולא רק טובה, עם שני שחקני הגנה/קבוצה/חיבור (הולינס וכהן), כשלכולם תפקיד מוגדר. לראשונה העונה מכבי לא נפלה לפיגור מוקדם, והחילופים המדויקים של קטש שמרו על התצורה של שלושה גארדים ושני גבוהים, עם ניואנסים קלים. יוצא ג'ייק כהן נכנס סורקין, יצא הולינס נכנס ג'ון די.

על כל עמדה יש שניים-שלושה שחקנים שמתחלפים אבל שומרים על המבנה. יפה, נכון ויציב. שחקן שמבין מה מצפים ממנו ולוקח חלק משמעותי במשחק, מעלה את רמת המחויבות והאחריות שלו. גם מספר החילופים של הצהובים ירד משמעותית – מהשיא של 40 נגד באיירן היו רק 30 אתמול, ועדיין הרבע השני הוא הרבע החלש של מכבי (רק 11 נקודות כל הרבע) וגם של המאמן (עשרה חילופים ברבע). בעניין החילופים - הרבה זה פחות. 

אל אל ישראל

מתחילת העונה אני טוען שמכבי לא תצליח בלי הישראלים שלה, ושגם אם תנצח משחק או שניים על טהרת הזרים, זה לא יהפוך אותה לקבוצה מעניינת, מלהיבה או שאפשר ללמוד ממנה. וזו לא בדיוק האזרחות השונה, אלא האופי והאחריות שלוקחים הישראלים של מכבי על הקבוצה. רומן סורקין הוא כיום השחקן השני בחשיבותו במכבי, משנה משחקים וגם מכריע אותם כמו שעשה במילאנו. השילוב המחודש של ג'ייק כהן בהיררכיה נתן למכבי המון שכל וקבוצתיות, וג'ון די הוא השחקן השישי הכי טוב של קטש.

במצב של 57:47 למילאנו, 3 דקות לסיום הרבע השלישי, מכבי נראתה שהולכת להפסד נוסף ואולי התפרקות טוטאלית. ואז הכניס המאמן את להקת JJ (ג'ייק וג'ון), ויחד עם סורקין הם רצו 12:0 והפכו את המשחק. אם מסתכלים על טור הפלוס מינוס זה ממש בוטה. סורקין עם 6+, ג'ייק כהן עם 8+, וב-13 הדקות של ג'ון די מכבי ניצחה ב-16 הפרש!!!  לעומתם רוב הזרים, כולל בראון, עם תוצאה שלילית כשהם היו על המגרש.

רק קולסון 2+ והולינס שגם הוא משחק עבור הקבוצה ומחבר אותה עם 8+. אז כאמור קטש עשה שינוי שבא בחלקו מחוסר ברירה, אבל עליו להמשיך ולהעמיק את השימוש בשחקנים ה"משניים", כי הם בעצם הקריטיים לניצחונות. השינוי קורה גם בהגנה שמתהדקת וגם בהתקפה שמתחברת. והמספר הנוסף: 47:15 ניצחון מוחץ לספסל של מכבי על זה של מילאנו בנקודות. מה שהיה להוכיח.  

סטפן בראון

בהיעדרו של בולדווין, נראה שבראון לוקח על עצמו יותר, והרבה יותר מדי. הוא לא סוליסט ולא אגואיסט, אבל ניכר שנמאס לו להפסיד, ולדעתי הוא החליט שהוא ייקח את האחריות על הניצחון על עצמו. זה בא מתסכול ולא מאגו, אבל קטש חייב לשנות את השימוש בו. כאמור למעלה – בראון שיחק 35 דקות, הרבה יותר מדי, בעיקר כי מכבי יכולה לשחק טוב גם כשהוא על הספסל, הרבה בזכות התבונה של ג'יילן אדאמס, שלקח על עצמו תפקיד כמעט הפוך מזה שהיה לו בירושלים. הוא קולע רק כשהוא חייב, אבל שומר, מוסר, לוקח יותר ריבאונד מהגבוהים וגם מדבר ומתקשר ומחבר את הקבוצה. למכבי כדאי להמשיך את החוזה איתו, שפג בקרוב. היו דקות שבראון ממש הפריע, כדרר בעוצמות שווילבקין היה גאה בהן, ואיבד כדורים טיפשיים. הקו האחורי אדאמס וג'ון די מספיק טוב להחזיק את הקבוצה גם בלי בראון לכמה דקות טובות, ובעיקר שומר טוב יותר. נקודה למחשבה לקטש.

הצרות של מסינה

אני לא מקנא באטורה מסינה ודן שמיר, שהולכים מדחי אל דחי עם הפסד תשיעי רצוף, מקום אחרון, וממשיכים להחזיק באפס היחיד בטבלה - הפאדיחה של לא לנצח אף משחק בבית, יותר גרוע מהרצף של מכבי בחוץ, שנשבר סוף סוף. הם אכן פצועים וחסרים מאוד, אבל אין שם שום שיטת משחק, אין רכז מחליף לפנגוס, ניקולה מלי ממשיך לתת מתנות למכבי מאז 2014, שכמו כל הקבוצה שלו משאיר המון נקודות על הקו ובאיבודי כדור טפשיים, והקבוצה ממשיכה להזקין את ג'ורג'יו ארמאני ביציע. הנכס היחיד שנשאר למסינה הוא קייל היינץ, אגדת יורוליג אמיתית שצריך לנצור כל רגע שלו על המגרש.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

המאמן משתמש בו כמו שצוות אפולו 13 השתמש בבטרייה היחידה שנשארה להם כדי לחזור לכדור הארץ. במשורה, בעדינות, גז ברקס, מכניס מוציא. ולמרות שמכבי פגשה קבוצה חלשה, חסרה, ומבולגנת, הניצחון הזה לא מובן מאליו. ובפראפרזה על המשפט המפורסם של דטנר לבזוקה בסרט "הלהקה": עד שלא תנצח בחוץ בפעם הראשונה, לא תנצח בחוץ בפעם השניה. והנה ביום שישי יש הזדמנות לחזור מארץ המגף עם שני ניצחונות. ונאמר: אריוודרצ'י.