אסור למכבי תל אביב להתעסק בשני הכדורים האחרונים, המביכים כשלעצמם, כשהיא מנתחת את ההפסד המחפיר בבלגרד. לתת את הכדור האחרון לבולדווין שהיה מפוזר ועצבני כל המשחק, ואיבד עד אז חמישה כדורים? ואז את הכדור האחרי-אחרון להוציא להולינס שצריך לחכות לבראון ומבזבז חצי מהזמן שנשאר? זוהי יכולת ביצוע עלובה בשניות האחרונות של משחק קריטי. אבל כאן לא קבור הכלב.
אולם פיוניר הוא היכל אירופאי היסטורי עבור מכבי תל אביב. באולם הזה התחילה ההיסטוריה האמיתית של מועדון מכבי תל אביב, עם הזכייה בגביע אירופה הראשון שלה ב-1977. שמעון מזרחי נכנס לשם בהדרת כבוד, מכיר כל פניה מהכניסה עד לחדר ההלבשה, וזוכר איפה בדיוק עמד רלף קליין ז"ל ב"נאום הציונות", אותו תדרוך אדיר לפני המשחק, שנכנס לפנתאון:
"כעת אנו לפני התחנה האחרונה. אתם לפני הדבר הגדול ביותר שיכול לקרות לספורטאי או לכדורסלן – להיות אלוף אירופה ואתם מאוד קרובים לכך. אך עליכם לעלות לפרקט עם חיוך על הפנים, לא להיות לחוצים מידי ולתת להם להיות הלחוצים. הלילה, בשעה 9 וחצי, מדינת ישראל תצפה בכם. מובילג'ירגי וארזה היא רק קבוצה של וארזה. אני לא חושב שבנאפולי מישהו בכלל יודע מי זו מובילג'ירגי וארזה. אבל אתכם – מדינה שלמה תשב ותראה בטלוויזיה. במשחק הזה אנחנו יכולים לנצח, אנחנו יכולים להפסיד, אבל כשנעלה לפרקט אנחנו צריכים להילחם! כל אחד צריך לתת את ה-100% שלו! את המקסימום שהוא יכול לעשות! זה הטופ של קריירת הכדורסל שלכם! יותר מזה אתם לא יכולים לקבל! מובילג'ירגי וארזה לא תיתן לכם מתנה, אתם צריכים לקחת את זה! אתם צריכים לקחת את זה בשבילכם בידיכם! ושוב אתם יכולים לעשות את זה ואנחנו נעשה את זה! זה אומר שעלינו להילחם. עלינו לדעת שאנחנו יכולים לנצח ואנו יכולים להפסיד אבל אנחנו נעשה את זה כמו ספורטאים"
למעט מאמנים ישראלים, ואפילו בכדורסל העולמי, היה או יש את הפאתוס, המטען ההיסטורי והתבונה שהיו לרלף קליין הגדול. ובוודאי שמשחק "שגרתי" ביורוליג אינו שווה לגמר גביע אירופה הראשון של המועדון. אבל מכבי הפסידה את המשחק ברבע הראשון המביש הגנתית בו ספגה 27 נקודות, מקבוצה הרבה פחות איכותית ממנה. רק למען ההשוואה, מכבי ניצחה את הכוכב בכל אחד משלושת הרבעים האחרים, וספגה בהם יחד רק 42 נקודות. כבר נכתב כאן על החולשה של עודד קטש בהכנה מנטאלית ורגשית, למרות היותו מנטליסט ואיש מלא רגש, ומכבי שוב עלתה למשחק ברמת עוררות ובהילות נמוכות, וללא רגש ורוח לחימה מתאימים. בכל משחק חוץ ללא הקהל הביתי, ובמיוחד באולם הזה, ראוי שמכבי תעלה מרוגשת יותר ובטירוף. אבל בפתיחה הנרפית היה ניכר שההתעסקות המוקדמת היתה בעיקר בכדורסל ברמה המקצועית, ולא בלחימה והגנה, וכך מכבי נכנסה לפיגור מוקדם וקיבלה דין רודף, ולמרות שהספיקה אפילו לעלות לרגע ליתרון, הבור של הרבע הראשון נשאר שם כל המשחק.
ואם בטקטיקה עסקינן, קטש הראה מספר שיפורים ולמידות, כמו ההפנמה והקבלה המוחלטת של של רומן סורקין כעוגן השני בחשיבותו של מכבי, והצבתו של ג'ון די כגארד השלישי, למרות שהפעם היה חלש, והחמיר את חולשתו של בולדווין. בענין הרוטציה והחמישיות הלא מתואמות יש עדיין חולשות וחוסר התקדמות:
היליארד ממשיך לבזבז דקות סרק רבות בניסיון לשחזר את ארבע השלשות שקלע נגד פרטיזן. החמישיה החלשה שהיתה הפותחת הקבועה עד לאחרונה, הכוללת את פויטרס וניבו יחד, היתה על המגרש בזמן קריטי (שלוש דקות לסיום). וגם התלות המוחלטת בלורנזו בראון אפילו התעצמה במשחק הזה, והוא עלול להתפרק בקרוב. רוב נקודות התורפה (15 איבודים, רק 5 שלשות, משחק עומד מבולגן) נשארו איתנו. מכבי חייבת לפחות שלושה שחקנים עם הופעה מצוינת כדי לנצח, והפעם רק בראון וסורקין הופיעו. פויטרס בעוד משחק נפל, ומרטין לא הצליח לשחזר את המשחק שלשום. בסוף, אלה השחקנים שצריכים לשחק ולקלוע.
רק בשתי הדקות האחרונות של הרבע השלישי, ואז שוב בסוף המשחק, הלך קטש על הסמול בול שלו, הרכב הגארדים שכבר ניצח לו העונה את המשחקים הגדולים (מונאקו ואולימפיאקוס), וכך הצליחה מכבי לצמצם מ 8 הפרש ל 1 תוך דקה. זהו הרכב שלוחץ, רץ, וסוגר פערים מהר. אבל הוא גם יכול לשחק קודם ולברוח. קל וחומר. זו השיטה שמתאימה למכבי הנוכחית, וחבל שרק בפיגור בסיומי משחקים היא מתייצבת במגרש. טו ליטל טו לייט. וכך זכה קואץ' איבאנוביץ', עם הקוקו והסרפן, שהכין את קבוצתו מצוין מול שחקני מכבי, בניצחון שלישי רצוף מאז שהצטרף לכוכב, ומשאיר את מכבי בלי ניצחון חוץ. גם כדי לנצח קבוצה בינונית, כוכב אחד לא מספיק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו