מכבי תל אביב בנתה על הריגוש, וקיבלה מראה מול הפרצוף

שמו של שארונאס יסיקאביצ'וס חקוק בזהב על ארון הקודש של מכבי תל אביב, ודמותו רקומה על הפרוכת. הוא שיחק במועדון רק שתי עונות, 2003-2005, אבל אלו היו שנות זוהר ושיא, שהביאו שתי זכיות רצופות ביורוליג, ובעיקר התבססו על איכות כדורסל וחוכמת משחק גבוהות ונדירות, שעד היום מדברים עליהן ומנסים לחקות אותן באירופה, ומהוות בסיס להשוואות ולימוד כדורסל.

מצד שני, כיום, להיות שחקן של שאראס המאמן זה לא כיף. הוא אוכל לך את האוזן, שולט ומשדר, פוקד ומתלונן, ומבקר אותך כל הזמן. אבל כך הוא מייצר מחויבות מוחלטת, תחושת בהילות ומאה אחוז מאמץ מכל השחקנים, כל הזמן. ובהופעה שלו בהיכל מנורה שאראס הציב מראה גדולה מול מכבי תל אביב של העונה. ומכבי הזו היא לא היפה בעיר.

במכבי בנו על ריגוש הבית שיעזור, והוא עזר, אבל זה לא הספיק. וגם עודד קטש הגיע אחר, אקטיבי ורוגש, ומכבי הגיעה חמה ומוכנה. היה סוף סוף שינוי בחמישייה, היתה הגנה אגרסיבית, מעבר בחסימות ופחות חילופים, עם הרבה ריכוז, ועם קצת מזל מכבי אפילו הובילה 3 במחצית.

האגרסיביות התבטאה בהליכה מרובה לקו, ניצחון בריבאונד 5:13 מתחת לסל שלה, וסחיטת עבירות מוקדמות מרובות לגבוהים של ברצלונה. אבל גם תוך כדי החצי הראשון, הורגשו הבדלי איכות גם ברמת הכדורסל, שלא קיבלו ביטוי רק בגלל החטאות רבות של ברצלונה. כי מנגד, גם ברסה שמרה, ולחצה חזק את הכדור, וגרמה למכבי לאלתר. וכך במחצית השניה התבהרו הפערים, וגם הקהל השתנק, והשקט בהיכל הרעים, כמו מודה בחולשת הקבוצה שלו.

ב-2011 זכתה דאלאס מאבריקס באליפות ה-NBA, וריק קרלייל המאמן ייחס חלק מההצלחה להתקפת ה-FLOW. לא תרגילים מתוכננים, אלא תנועה חופשית שמתבססת על התבונה של השחקנים והכרתם אחד את השני. נגד זה היה קשה ליריבות להתכונן. זה גם עוזר כשיש לך רכז כמו ג'ייסון קיד ופורוורד אירופאי מחונן כמו דירק נוביצקי.

אז גם מכבי משחקת סוג של FLOW, אבל חוכמת המשחק של רוב השחקנים אינה מספיקה, והם לא מכירים מספיק אחד את השני. לורנזו בראון אמור להביא את השכל, והוא מביא, אבל אין לו ממש פרטנרים. וכשהתנועה הראשונית נתקעת, האילתורים מוגזמים, הכדרורים מרובים, ומכבי מסיימת התקפה עם זריקות גרועות.

כמות האיירבולים והזריקות המוזרות עלתה פלאים, כי שחקנים קיבלו את הכדור באיזורים שזרים להם, ובאופן די מקרי. פויטרס על הפוסט העליון, מרטין מחצי מרחק, ניבו בכל מקום שאינו מעל הטבעת. בולדווין מכדרר שמאלה וזורק שלשה ימינה, כזו ששוברת את החישוק הקדמי. פויטרס מנסה בייבי הוק.

ואלה רק דוגמאות קטנות. אז בין מעורבות מוגזמת כמו של שאראס בהתקפה, לבין מיעוט מעורבות כמו של קטש, האמת הדרושה היא משהו באמצע. ומכבי קלעה רק 36 נקודות כל החצי השני, בביתה, נגד קבוצה שהגיעה בלי שני שחקני חמישייה. מכבי קלעה רק 5 שלשות קשות מ-20 ניסיונות, ברצלונה קלעה 13 והחטיאה עוד 10 פנויות לגמרי. אבל זה לא רק הדיוק בקליעה. זה איך מגיעים אליה.

בפועל ראינו משחק בין קבוצה אירופאית לקבוצה אמריקנית. בברצלונה הסגל בנוי מספרדים, צ'כים, סלובני וסרבי, טורקי, איטלקי וליטאי, ואמריקני אחד (היגינס) שמשחק באירופה כבר שמונה שנים, ארבע האחרונות בברצלונה. אולי כי בספרד אין הקלת מס לאמריקנים. במכבי בונים כל עונה סגל אמריקני, שהגיע לשיא בעונה הזו, כשאתמול פרישתו של גיא פניני מהנבחרת הצילה את מכבי משפל חדש של סגל נטול צברים בכלל.

געגועיי לסורקין. וג'ון די המצוין הציל את כבוד הכחול לבן. אבל הסגל של ברצלונה מתאים יותר למשחק באירופה, מול מכבי שמתעקשת על סגל אמריקני, שמתבסס על יכולת אישית ואתלטיות. לכל הקבוצות המובילות באירופה יש גארדים אירופאיים. למכבי אין. מה יש? יותר מדי זרים: הולינס ומרטין משחקים רק כי הם זרים והם רשומים בטופס. וכך נאלץ קטש להאריך את הרוטציה ולאבד מומנטום בחילופים סוציאליים.

במה זה מתבטא תשאלו? בכדורסל האירופאי הזה השחקנים יודעים מה עושים בחמש השניות האחרונות של ההתקפה. וזה לא רק כדרור והפגזה משלוש. ברצלונה קלעה חמישה סלים כואבים על הבאזר, בזכות הנעת כדור כירורגית עד לקליעה הפנויה. המסירה היא האופציה הראשונה, וכך קיבלנו הפרש של 24:16 באסיסטים.

בכדורסל האירופאי יש שימוש מושכל בגבוהים חכמים שיודעים למסור ולשחק בעמדת הציר. למכבי יש בעמדה 5 שני אתלטים לא גבוהים שלא יודעים לשחק עם הגב לסל, למעט דקת הבלחה של ניבו. דווקא לורנזו בראון מומחה במשחק אירופאי, אחרי החוויה ביורובאסקט, ומנסה לייצר קבוצה, אפילו על חשבון הסטטיסטיקה האישית. הוא מוותר על זריקות כדי להכניס עוד שחקן. וכשהוא קיבל את יוקובייטיס הוא קלע לו על הראש שמונה נקודות רצופות בשתי דקות.

אבל לבד הוא לא יושיע. לעומתו בולדווין הזכיר את החששות ממנו עם שתי טכניות בתיזמון נוראי, ואחוזי קליעה משלוש שהתגעגעו לתצוגה נגד מונאקו. בסוף צריך פשוט לקלוע. ועם חמש שלשות מכבי לא תנצח משחקים.

בקבוצה הגדולה של מכבי, ההיא ששאראס הוביל, היו רק שני זרים (באסטון ופארקר), ושיחק איתו עוד אירופאי חכם בעמדת הציר. קראו לו ניקולה וויצ'יץ', ואתמול בתיזמון חריג הוא הודיע שיעזוב בסוף השנה. בסיפור הזה עדיין רב הנסתר על הגלוי, אבל אולי יש כאן הזדמנות לטווח ארוך.

ניקולה היה זה שהחתים כמעט רק אמריקנים, כנראה בגלל הטבת המס, אולי בגלל תפיסת כדורסל שגויה. הוא גם הביא כמה אירופאיים קרואטיים, אבל לרוב כאלה שהיה לו אינטרס בהם.

אולי מכבי תלמד מהמשחק הזה ומשאראס איך משחקים כדורסל אירופאי ואיך בונים סגל אירופאי. ואולי תבין שהזכיה בגביע האחרון ב-2014 (מבוססת זרים אמריקנים) היתה בזכות מאמן גאון ומוטיבטור אדיר בשילוב עם המון מזל. ואולי תנסה לשנות את דרכיה. כי בינתיים בגלל כמות הזרים האמריקנים ההולכת וגדלה שהיא נדרשת אליה, רק כדי להרים סגל, והחוקים שהיא דרשה וקיבלה בליגה המקומית, כל הליגה מוצפת בזרים מארץ הדוד סם, שלא לצורך וללא הצדקה, ופוגעת גם בנבחרת, שתשחק היום באנטי קליימקס תהומי נגד סלובניה.

אולי העזיבה של ניקולה תהווה קו פרשת מים. כי כרגע, מכבי היא קבוצה בינונית ומטה ששוב לא תגיע לפלייאוף. וזה ככה כבר תשע שנים, מאז שניקולה התיישב על כיסא המנהל (חוץ מההבלחה בעונה שעברה בחסות פוטין).

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

אבל בינתיים, מכבי תצטרך למצוא כוחות, ושינויים, ואיכות, כדי לנצח בחוץ, בלי הקהל שלה, או שעוד עונה תלך לה לאיבוד בבור הבינוניות.