סקוטי ווילבקין נחת אתמול בארץ ובערב כבר ישב ביציע באולם בחדרה, לכן אפשר להגדיר את ההנפה של מכבי ת"א כטקס העברת הבעלות הרשמית. הכוכב הגדול של הצהובים ראה מקרוב איך מכבי עוברת לידיים של בעל הבית אחר עם סגנון אחר - לורנזו בראון. בכישרון, בראון לא יוכל להתחרות איתו, במנהיגות וקבלת החלטות - בהחלט שכן.
בראון חווה לראשונה מה זה דרבי - אמנם מחוץ לעיר אבל עדיין דרבי - ולא היה זקוק לחסדי ההתאקלמות. בדיוק כפי שלא היה צריך זמן כשהגיע בשלב מאוחר מאוד לאימוני מכבי לקראת העונה. בראון הוא לא רק בעל הבית, הוא הוציא את מכבי ממבוכה גדולה, מכיוון שכל נתון סטטיסטי כמעט הראה שמכבי אמורה לנצח בצורה ברורה, ובסופו של דבר היא כמעט הפסידה.
את השקט הנפשי שלו אי אפשר ללמד והוא מחק מחצית שניה רעה של מכבי שחשבה שהיא יכולה לרכב על היתרון הבולט במחצית הראשונה. בראון, לפני כל נקודה ואסיסט, מספק למכבי שליטה במצב. הוא משדר מנהיגות וזה בלט מאוד לעומת חסרונו של המנהיג מהצד השני, ג'ייקובן בראון.
הדרבי הוכרע רק ב־4 הפרש ובסיום הארכה, אבל ההבדל הזה היה משמעותי. חבל רק שאת המאצ' אפ הגדול בראון נגד בראון לא קיבלנו הפעם. יש למה לחכות.
עם כל הכבוד להופעת המנהיגות של הרכז שלה, מכבי תעשה הרבה שיעורי הבית על המשחק הזה. כמו בשני הניצחונות ביורוליג בשבוע שעבר, ראינו הבדלים גדולים ביכולת בפרקי זמן שונים במשחק של הצהובים. קוראים לזה חוסר יציבות. נדנדה כזו לא תמיד תסתיים בסוף שמח.
תתפלאו, אבל אחרי שהפועל תתאושש מהאכזבה, יתברר שיש לה סיבות לאופטימיות. פתיחה גרועה, משחק בינוני באופן כללי, בעיות בניהול המשחק, רק 5 שלשות ב־45 נקודות ועוד 14 נקודות שהשאירה על קו העונשין.
למרות הנתונים האלה היא לא רק היתה שם, היא גם יכלה לנצח את הגמר. זה בהחלט יכול לעודד אותה, אחרי שתפנים שאת התואר הראשון לעונה כבר אין לה. היא יכולה לבנות על זה שכשכל הקלפים יסתדרו, והמאסטרו שלה יהיה על הפרקט, היא עוד תנצח דרבים העונה וזו גם לא תהיה הפתעה גדולה.
