לבלוע צפרדע ולנוח: על הניצחון של מכבי ת"א על וילרבאן

רצוי וראוי קודם כל לראות את הטוב ולברך. על הניצחון, על השיפורים, על המיקום בטבלה. מאזן 1:3 אינו מובן מאליו ביורוליג השנה, במיוחד עבור קבוצה חדשה שבונה עצמה מאפס. וכפי שנכתב אחרי מונאקו רק שלשום, עדיף חצי ראשון חלש וחצי שני עוצמתי מאשר ההיפך, והרבה יותר כייף וגם יעיל לתקן אחרי ניצחונות, כשהביטחון מתעצם ועוד כמה חתיכות פאזל מצטרפות למבנה בכל משחק נוסף.

ועם זאת, קשה להשתחרר מהתחושה שעדיין יש בהתקפה יותר מקריות מתכנון, שהקבוצה נאלצת לבצע שוב ושוב קאמבקים מיותרים, שקבוצה מאומנת יותר לא היתה נופלת לבור שזקוק להם, ושמכבי עדיין עמוק בשלב הניסוי והטעיה, הרבה בגלל שהביאה כמו כל שנה יותר מדי שחקנים, וקטש צריך לעשות קומבינטוריקה הסתברותית כדי לכסות את כל ההרכבים האפשריים..

אז איך בכל זאת היא במאזן הזה? הרבה בזכות ההגרלה המאוד נוחה, שזימנה לה ארבעה משחקי בית בחמישה המחזורים הראשונים, כולם נגד קבוצות שאינן אריות היורוליג (כן, כן, ז'לגיריס ניצחה את ברצלונה אתמול), ובמיוחד השבוע, נגד שני מאמנים שהתעקשו להתנהל באופן מוזר ושגוי עם היתרונות היחסיים שלהם, נרדמו בחצי השני ונתנו מתנות שקטש ומכבי שמחו לקבל.

עודד אמר חמישיה גבוהה, וקטש מתעקש עליה. בינתיים זו החמישייה החלשה ביותר, שברבע הראשון שוב נקלעה לפיגור משמעותי, ויותר מכך, אילצה את לורנזו בראון לקחת על עצמו את כל ההתקפה, ולזרוק הרבה יותר לסל. והוא ממש לא מרוצה מזה. הוא מספיק חכם להבין שככה מכבי לא תהיה קבוצה מנצחת. אז נכון שאותו הרכב גם הצליח להחזיר את מכבי למשחק בסוף הרבע השני, אבל זה קרה בעיקר בגלל הרכב נפל של הצרפתים.

מכבי מתחילה לשחק כשיש לפחות שינוי אחד בחמישיה הזו, וזו הוכח ממש כירורגית תוך כדי המשחק. קולסון פרח כששיחק דווקא בעמדה 4, בולדווין גילה שהוא לא קלע יציב משלוש (6:0), אבל הראה אחריות וריכוז משחק איכותי כשבראון היה על הספסל, ניבו ופויטרס היו טובים רק בנפרד (בעיקר הראשון), ואפילו אדאמס נכנס לעניינים ברבע האחרון.

רומן ועוד ארבעה

אבל השחקן שפורם את הפלונטר בקו הקדמי הוא כמובן רומן סורקין, שלידו גם פויטרס ובעיקר ניבו מרגישים מרחב בהתקפה ומקבלים עזרה בהגנה. העלייה שלו בחמישיה בתחילת הרבע השלישי עשתה את כל ההבדל. סורקין משפר את כל ההגנה של מכבי במהירות הרגליים שלו, ומסוגל להחליף ולהשתלט על גארד בכיר כמו מייק ג'יימס או דה קולו, ואין זריקה שאינה מאותגרת כשהוא על המגרש. אז הלמידה החשובה ביותר מהמשחק הזה צריכה להיות סורקין ועוד ארבעה. ואולי קטש יכול לשמור את ההרכב הגבוה לרגעים מסוימים במשחק, אבל אולי אפשר לוותר על הנפילה לפיגור מיותר כל חצי ראשון. נכון, לדעת לחזור מראה על אופי, אמונה, כישרון. קטש הסביר שנעשו התאמות בהגנה, ומכבי הצליחה לרוץ קצת וכך חזרה. אז למה לא מההתחלה? בבית? נגד וילרבאן? הנמך ורוץ.

וכעת, למידות נוספות. מכבי משפרת את האגרסיביות שלה כל משחק, הולכת יותר לקו ומשפרת במעט את עניין הריבאונד במחציות השניות. אחרי 26:11 לצהובים נגד מונאקו ברבע האחרון, מכבי הצליחה להקדים את התוצאה המדוייקת הזו כבר לרבע השלישי נגד וילרבאן, והפכה את הרבע האחרון ל"זמן זבל" שאיפשר ללורנזו לנוח ולהתכונן לג'ייקובן בקרב הבראונים ביום ראשון הקרוב. מכבי לא עשתה את זה דרך משחק מתוחכם, ואפילו לא דרך פיק אנד רול. פשוט משחק חופשי, חדירה והוצאה, flow במובן הטוב של המילה, ובעיקר, דרך הידוק ההגנה. יותר לחץ, יותר הפרעה לזריקות, יותר ריבאונד וריצה. אז כבר אמרנו – אולי זו השיטה הנכונה? מראש.

רגע למידה חשוב היה כשמנקו קיסח את אובהסואן, אולי כי נזכר בסדרת חצי הגמר בשנה שעברה. זו היתה עבירה טפשית באמצע המגרש, אבל הטעות הגדולה היתה של קטש, שבזבז את הצ'אלאנג' היחיד שלו ב- 20 הפרש ומומנטום של מכבי. הצרפתים קלעו שש נקודות רצוף וכמעט חזרו למשחק אחרי העצירה המיותרת. אסור להשתמש בכלי הזה בקלות ראש, והוא יכול לנצח משחקים, אבל רק בסופם.

חמישה ימי חסד, בערך

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

ובחסדי ההגרלה הנוחה מאוד, במקום מאה ימי חסד מכבי קיבלה 5 משחקי חסד. בשבוע הבא תגיע גם פאו ליד אליהו כדי לאפשר למכבי וקטש עוד למידה. אולי הפעם הקאמבק יקרה בחצי הראשון, ואולי כבר נראה חמישייה קצת שונה כבר בהתחלה. וגם אם לא, הנצחונות והשיפור ההדרגתי מאפשרים לקטש להמשיך בדרכו, לבחון את השיטה שלו לעומק, ולעשות את ההתאמות שהוא מבין. אבל קודם כל הפועל. יש תואר על השולחן.