את השלב הראשון בטורניר אנחנו מסיימים ברגשות מעורבים. טוב שעלינו, נחמד שסיימנו עם הצגה התקפית בבית, אבל ההפסדים שהשארנו בפולין ובגרמניה כנראה ימנעו מאיתנו את העליה לאליפות העולם, וזו המטרה האמיתית והמאוד ריאלית שהציב איגוד הכדורסל לנבחרת המוכשרת הזו.
המשחק השוטף במחצית השנייה, אחרי שהתברר ששתי הקבוצות כבר עלו, אינו מבחן אמיתי. בתחילת המשחק שלנו עין וחצי היו על המסך השני, והאמת שקיווייתי שהפולנים ינצחו. לא רק בגלל המוצא של משפחתי, ולא רק כי סוקולובסקי שיחק בחולון ונקרא על שם הרחוב המרכזי שלה. מאוד רציתי לראות את התפקוד שלנו תחת לחץ של חרדת אלימינציה. אבל בסוף דווקא האסטונים פרקו מתח אחרי שהבינו שעלו, ואנחנו השתחררנו ורצנו כמו במשחקי אימון.
משחק נחמד לשיפור המוראל ולחידוד ההרגלים, יתרון 0:20 לישראל בנקודות במתפרצת ובמעבר. כרגיל במשחקים שהם (כמעט) לפרוטוקול. ובכל זאת יש למידה והתקדמות בכמה תחומים.
אחרי ששמעתי את גל מקל מסביר כמה היה בהלם כשעמד מאחורי הספסל 40 דקות בפולין, שהיה בריא ומוכן לשחק, מתחדדת ההבנה שהייתה פה פשלה רצינית של הצוות המקצועי, שאולי הכריעה את כל הקמפיין.
נבחרת זו לא קבוצה, ושחקן ותיק וחשוב לא אמור לקבל דקות לפי אימונים, אפילו לא לפי "הכושר" שלו. (גם דניס שרודר לא שיחק מאז חודש מרץ בגלל פציעה בכתף, וקלע אתמול 38 נקודות עבור גרמניה). במיוחד כששני הרכזים האחרים – בלאט ומדר - לא באמת ריכזו את המשחק, איבדו כדורים למכביר, ובעיקר אינם מנהיגים ולא שולטים בקצב. נדמה היה שהם מרוכזים בעיקר בעצמם, במסירת אסיסטים מרהיבים (בלאט) או קליעת סלים מסובכים (מדר). שניהם רק סיימו סדרות גמר ארוכות באירופה, וניכר היה שהם פורקים עול ולא ממש מפוקסים.
בשנייה שמקל נכנס למגרש אמש, משהו בסיסי בהוויה של הנבחרת השתנה לטובה. פתאום יש בעל בית, יש החזקת מושכות, יש קצב נכון, וכולם מעלים רמה בקבלת ההחלטות. 6 נקודות ו-3 אסיסטים בחמש דקות הראשונות הבהירו כמה הוא היה חסר בלובלין. פליימייקר אמיתי הוא חיה נדירה, ומקל הוא בנין לשימור. הסיפור על כמה הוא השתפר באימוני סוף השבוע ולכן שיחק הפעם, הוא לא יותר מבדיחה לא מוצלחת. ומסתבר שיש יתרון דווקא לרעב למשחק, בניגוד לכוכבים האחרים שלנו שנמצאים קצת ברוויה מכדורסל בשלב הזה, עקב הלוח הצפוף.
גיא גודס עבר שלוש עונות כדורסל בפחות משנה. ההתחלה הקשה בראשון, המעבר המפתיע לחולון, הכניסה לתפקיד המאמן הלאומי, ההעפלה לפיינל פור אירופאי עם חולון, הזכייה המהממת באליפות, ותוך כדי זה חלונות נבחרת. וואו, יש מעט מאוד מאמנים חזקים בגוף וברוח כמו גודס שהיו בכלל עומדים באינטנסיביות כזו של אירועים. ולזכותו ייאמר שגם כשהוא טועה הוא מגיב מהר ומתקן, גם בין משחקים וגם תוך כדי משחק.
אחרי התפרעות השלשות בפולין ירדנו למספרים מצוינים - זרקנו רק 31 שלשות (במקום 47) וקלענו ב-41 אחוז (במקום 29). זה תיקון משמעותי שעבר דרך ההתעקשות של המאמן לעבור בצבע בכל התקפה. עניין האגרסיביות טעון עדיין שיפור, ואחרי שהלכנו לקו רק פעמיים כל החצי הראשון, ברבע השלישי, שבו המשחק הוכרע - התייצבנו שם עוד עשר פעמים.
השיפור העיקרי היה הדרך בה כולם נגעו בכדור כל התקפה, מה שאיפשר סלים קלים בדלת האחורית, רובם ככולם של תומר גינת, שמתחיל להזכיר את ליאור אליהו פינת עומרי כספי בתנועות חכמות ללא כדור וחיתוכים בצבע. וכאמור גם התיקון של גל מקל הראה הבנה ולמידה, נקווה שזה לא היה מאוחר מדי.
בסיום המשחק קיבלנו תמונה מהממת של חדר ההלבשה שלנו. כל השחקנים יושבים עם הטלפון הסלולרי, חמש דקות אחרי סיום המשחק, עוד לפני המקלחת, מתכתבים עם חברים/משפחה, מתעדכנים. אולי אני שייך לדור אחר, אבל זה היה כל כך שונה וחריג. איפה המנוחה והמחשבה, איפה אמבטיית הקרח, איפה השיחות הקטנות ביניהם. אולי בגלל שזה היה המשחק האחרון באמת של העונה הזו.
וליד כולם בלט שחקן אחד שונה. יובל זוסמן נראה כמו דינוזאור מהעולם הקודם. ישב בשקט, בהה וחשב, בלי טלפון, בלי לדבר. ואז קיבל מנת חלבונים ממאמן הכושר לשיקום השרירים. זוסמן הוא השחקן שהכי מזכיר לי את גל מקל, לא בסגנון המשחק אלא בהתייחסות למשחק. הולך בדרכו, בוחר מקומות שיהיו לו טובים, מתעקש להיות שמח בפנים ולשחק רק במקום שרוצה אותו. לא פלא שהוא סיים עם המספרים הכי טובים בנבחרת בחלון הזה. המדד הכי גבוה, האחוזים הכי טובים, כמעט ללא טעויות. שחקן מזן אחר.
צמד המשחקים מול פינלנד ושבדיה בסוף אוגוסט יכריעו אם נעלה למונדובאסקט, וגם ישפיעו מאוד על מצב הרוח באליפות אירופה שתיפתח כמה ימים אחריהם. השחקנים חייבים למצוא עכשיו זמן לנוח באופן מוחלט כמה שבועות, ואז לחזור רעננים ומרוכזים, ויידרשו להגיע לשיא הכושר מייד.
אכן קשים ועמוסים הם חיי הכדורסלן והמאמן האירופאי, במציאות של כמות מוגזמת של משחקים וטורנירים. מצד שני, איזה כיף להם, לעבוד בתחביב שלהם ולהנות מהדרך. ואם קרואטיה הגדולה אפילו לא עלתה, מה לנו כי נלין? שתבוא מנוחה ליגע, והרבה מרגוע לעמלים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו