"העלייה לבית העליון זה הישג לא פחות גדול מהזכייה בגביע, אנחנו עם התקציב הכי נמוך בליגה". כך פותח מאמן בני הרצליה אורן אהרוני את הראיון המיוחד שהעניק ל"ישראל היום", ומסביר: "הליגה העונה הכי חזקה שהיתה בשנים האחרונות. קבוצות משקיעות כסף גדול בחיזוק. למרות זאת, אנחנו מצליחים בזכות יציבות, אופי וכדורסל טוב".
המאמן בן ה־48, שיפגוש הערב (19:00) עם קבוצתו את הפועל ב"ש באולם הקונכייה, הוא אחד המועמדים המובילים לזכייה בתואר מאמן העונה - וממש לא רק בזכות הזכייה המדהימה בגביע המדינה.
יש לכם שניים מהזרים הבולטים בליגה.
"זה נכון. הם דומיננטיים ומרשימים, ולשניהם אישיות מיוחדת. הם מנהיגים. אלדד אקוניס ניסה כבר לפני שנה להביא את צ'ינאנו אונואקו, אבל זה לא הלך. עם כריס באב היה לנו גם מזל שהוא נשאר ללא קבוצה עד שלב מאוחר".
אהרוני מוסיף סיפור מעניין על כוכב הזכייה בגביע: "לפני גמר הגביע הוא קיבל הצעה מהיורוליג (כנראה מבאסקוניה; א"ס), אבל דחה אותה ואמר 'התחלתי כאן משהו - ואני אשאר עד הסוף'. הוא בכלל לא סיפר לנו על כך, ועשה זאת רק לאחר הנפת הגביע. הרבה שחקנים במצבו היו חוטפים הצעה כזאת. אונואקו הוא אישיות נפלאה, ומועדון כמו הרצליה יודע לחבק ולתחזק שחקנים כאלה".
איך זה לעבוד עם יושב ראש דומיננטי כמו אלדד אקוניס?
"שנתיים במועדון כעוזרו של דן שמיר עזרו לי ללמוד הרבה. אף אחד לא מושלם, אבל תרומתו של אלדד עצומה. יש בינינו שיח טוב ומפרה. אני בעד לשמוע ביקורת ולא חושש ממנה".
הקרדיט שלך להצלחה?
"הרבה אנשים טובים שותפים להצלחה הזו. אני לא אוהב לדבר על עצמי, כי אני מאמין בעבודת צוות. אני גאה בדרך שעשינו ובעונה הזו. יש לי ביטחון במה שאני עושה. אם השגנו דברים, כנראה שעשיתי טוב. הזכייה בגביע היתה הרגשה עילאית, מטורפת, שמחה ענקית. כשהגענו לחצי הגמר, אף אחד לא ממש התייחס אלינו ברצינות".
אם להוציא עונה אחת לפני 15 שנה, אפשר לומר שרק בגיל 48 אתה מאמן לראשונה בליגת העל.
"לכל אחד יש את הדרך שלו. נהניתי מאוד מהמסע במחלקת הנוער של מכבי תל אביב. זה היה מקום טוב ונכון עבורי, עם עשייה נהדרת. לא בער לי שום דבר, לא הרגשתי שאני מפספס משהו".
כולם היו בניו
עבור אהרוני, משחקי הליגה מוגדרים כ"כולם היו בניו": "אני פוגש אצל היריבות הרבה שחקנים ששיחקו אצלי, וזו גאווה. עידן זלמנסון, נמרוד לוי, עידן אלבר, איתי שגב, עמית זיס. יש כאלה שלא משחקים כאן, כמו יובל זוסמן ודני אבדיה, שיוכל להיות עוד יותר טוב ב־NBA.
"כבר כשהיה בכיתה ז' ראיתי אותו בהרצליה והשתכנעתי במיליון אחוז שייצא ממנו משהו גדול. הוא צנוע, עם רגליים על הקרקע, והראה שהוא יודע להתמודד למרות המשברים. באופן כללי, אני חושב שלא מעריכים מספיק את ההשקעה העצומה של מכבי ת"א בפיתוח שחקנים".
במשך עשור עבד אהרוני במחלקת הנוער של מכבי ת"א. היו הצעות אימון בדרך, ובאוויר היתה גם שאלת ההצטרפות לצוות המקצועי של הקבוצה הבוגרת: "זה לא דבר שחשבתי עליו. השקפת העולם שלי היא לעשות הכי טוב את התפקיד שלך ולא להסתכל לצדדים".
אתה מאוד רציני ומאופק.
"אני לא מאלה שיוצאים מגדרם, לא בניצחונות ולא בהפסדים. אני מאמין בגישה ממוקדת, בפרופורציות ובלא להיסחף. תמיד עם רגליים על הקרקע".
אהרוני אימן בנוער של מכבי את בנו עמית (כיום שחקן אליצור נתניה מהליגה הלאומית), וגם בנבחרות הקדטים והנוער, ובקרוב גם בעתודה: "זה ילד שגדל בבית ספורטיבי, עם ערכים ספורטיביים.
"כיף לאמן אותו. זה לא קל, אבל מצאנו את הדרך. אני המבקר הכי גדול שלו וגם התומך הכי גדול שלו. ליגת העל? הוא ילד גדול, שיחליט בעצמו. לפני העונה הזו היו לו הצעות, אבל הוא החליט להמשיך בנתניה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו