פתיחה: ונפתח בקצת היסטוריה רלוונטית, לחימום: הקבוצה מחבל הבאסקים, על גלגוליה השונים, רקומה בספר הזהב של מכבי תל אביב של העת המודרנית. החל מהמפגש הראשון בינהן ב-1999, איתגרה הקבוצה הספרדית את מכבי מדי כמה שנים, וכמעט תמיד בנקודות ציון משמעותיות.
למשל ב-2002 במשחק שהעלה את מכבי לפיינל פור הראשון של דיוויד בלאט כמאמן ראשי, עם ניצחון חוץ 94:65 בפרננדו בואסה ארנה, שהאירוע הזכור ממנו היא ההטבעה המהדהדת של חוסיין בשוק. או בגמר היורוליג 2005 בו ניצחה מכבי 90:78 והעניקה לפיני גרשון (עם שאראס, וויצ'יץ' ופארקר) את גביע היורוליג השני ברציפות. ב 2010 זכתה באסקוניה באליפות ספרד, כשבקו הקדמי שלה כיכב שחקן הרכש ממכבי, מכופף הגויאבות ליאור אליהו.
בכל המפגשים הנ"ל אימן את באסקוניה הקלגס המונטנגרי דושקו איבאנוביץ', שמחנות העבודה המפרכים שלו הבריחו את ליאור אליהו חזרה למכבי אחרי עונה אחת, והכין את הקרקע למפגש הגדול ביותר בין המועדונים, סדרת ההצלבה של עונת 2011. אחרי שג'רמי פארגו קלע סל ניצחון לפנתאון במשחק השני בויטוריה, הסדרה חזרה לתל אביב במצב של 1:1. באסקוניה, או בשמה ד'אז קאחה לאבוראל, התבססה בעיקר על קליעות משלוש אותן יידו בדיוק רב צלפים כמו פרננדו סן אמטאריו, דיוויד לוגן ומירזה טלטוביץ הגדול. כתגובה בנה דיוויד בלאט את הגנת ה"קאחה קאחה", שנצמדה לקלעי השלוש גם על חשבון עזרה על חדירות ומסירות פנימה לגבוהים. איבאנוביץ' הרים דגל לבן ומכבי ניצחה פעמיים ועלתה עד לגמר המפעל.
ובחזרה להווה: איבאנוביץ' המיוסר תמידית עדיין מאמן את הקבוצה הזו, יותר מ-20 שנה אחרי שהתחיל (עם הפסקות לקבוצות אחרות). פעם זו היתה קבוצה של קצבים, אבל דושקו התרכך, וכך גם הקבוצה שלו, שביצעה עבירה ראשונה בדקה התשיעית, ולא הלכה לקו כל הרבע הראשון. וכך הם איפשרו למכבי לקלוע מהצבע עם דאנקים מהדהדים ואחוזים גבוהים (63%), למסור 21 אסיסטים ולהמשיך להדק את החיבור הקבוצתי.
הדבר היחיד שהחזיק את באסקוניה במשחק, כמו לפני עשר שנים, היו השלשות (9 שלשות ב 42%). והכל בגלל שקאלוירו, השחקן הכי קבוצתי והשומר הכי חכם, ירד לעזור על חדירות ומסירות לגבוהים, ולא הספיק לחזור לשלשות של מונטקיו וקוסטלו. יאניס התפלץ על הספסל, אבל אם היה לוקח שיעור קטן בהיסטוריה ומממש את הגנת ה"קאחה קאחה" של בלאט, המשחק היה נגמר במחצית. מש"ל.
גדול וחזק עדיף. לפחות כרגע: במשחק הזה הושלם המעבר של מכבי מקבוצה קטנה מבוססת גארדים לקבוצה המבוססת על הקו הקדמי שלה ודוחפת כדור לצבע בכל הזדמנות. וויליאמס, ריינולדס וז'יז'יץ' קלעו 53 נקודות מתוך ה-79 של הקבוצה, ומכבי שייטה לניצחון למרות 0 (!) נקודות של הגארד הבכיר שלה. מה שיפה הוא שמכבי הגבוהה עדיין רצה למתפרצות, ובעיקר מצליחה להגיע למשחק מעבר שהגבוהים מיישמים טוב יותר מהגארדים.
ז'יז'יץ' רץ למתפרצות כמו ציפור דרור, שיפר מאוד את הניידות והמהירות, ומראה התמצאות ברחבה גם במשחק העומד. הוא משתמש באופן מבריק בטבעת כדי לשמור עליו מהמגן, ואת הרוב המכריע של הסלים שלו קולע ברברס. ווילבקין, שחסרונו לא רק שלא הורגש אלא אפלו הקל על המשחק השוטף, הוא עדיין שחקן חשוב ומכבי תצטרך את הידית שלו נגד הגדולות, אבל סקוטי הוא כבר שחקן רוטציה ולא "ייהרג ובל יסופסל", ולא רק בגלל הפציעה הקלה בקרסול.
מבנה והיררכיה, ולא מסיבת חילופי זוגות: במשחק הזה גם השתלט קינן אוואנס סופית על עמדת הרכז, וג'יימס נאנלי התייצב כשחקן השישי שעולה ומשנה משחק מהספסל. למכבי יש מבנה והיררכיה, אלמנטים קריטיים להמשך הדרך. רק ענין המנהיג עוד לא הוברר סופית, ובגלל מבנה האישיות של השחקנים התפקיד יישאר כנראה בידי המאמן. אבל המאמן אולי עוד לא סגור סופית על הפינות של הרוטציה שלו, וממשיך בניסויים שעולים לו באיבוד יתרון ולחץ מיותר. וזה כי עוד לא הפנים שהשיטה יותר חשובה מהמצב הספציפי. למשל הוא התעכב עם הכנסת נאנלי ברבע הראשון כי מכבי רצה טוב. וזו שגיאה, החילוף הזה חייב להיות אוטומטי בלי קשר לתוצאה. ההרכב עם ג'ון די וג'ייק כהן קרס ברבע השני והביא לריצת 13:0. למזלו של יאניס הפציעה של ווילבקין איזנה את המשחק והחזירה את מכבי לקצב.
הרצון להכניס עוד שחקנים לרוטציה הוא נכון ומובן, ואסור לו להתיש את השביעיה. אבל הוא חייב לבנות רוטציה מדויקת וחילופים מובנים. חילופים יש לערוך בעדינות ובבודדים, ולשמור על מבנה עם מנהיג על המגרש (מתוך אוואנס, ווילבקין ונאנלי, רצוי ששניים יהיו על המגרש תמיד). ההגרלה ממשיכה לעזור לו, ומול הקבוצות החלשות יש למכבי זמן להתעשת ולתקן. אבל מול הגדולות זה עלול לעלות בהפסד.
הפינה הישראלית: יפתח זיו נכנס לשתיים וחצי הדקות האחרונות, אבל נראה אבוד וחסר ביטחון לחלוטין והספיק לאבד שני כדורים. לא הוגן עבורו להיכנס ככה, אבל הוא חייב לעלות אש ולשחק טוב גם בלחץ הזה. יחד עם השגיאות הקשות של ג'ייק כהן בשתי הדקות שלו, וחוסר ההשפעה של ג'ון די (6:30 דקות), הם חיזקו את הסברה שהשנה לא נראה את הישראלים משחקים תפקיד משמעותי ביורוליג. וכשמנצחים ומגיעים למקום השני בטבלה, קשה להתווכח עם החלטות המאמן, למרות שהקשר בין מכבי של היורוליג לקבוצה ישראלית מקרי בהחלט. נקווה לפחות שהם ישוחררו למשחקי הנבחרת בסוף החודש.
פרגון למחלקת סקאוטינג: בשנים האחרונות היה קל לרדת על ניקולה וויצ'יץ' ועל מחלקת הסקאוטינג, בגלל החתמות שחקנים לא מתאימים. אבל השנה מגיע פירגון גדול על הבחירה בדרק וויליאמס וג'יימס נאנלי. למכבי אין את הכסף של המועדונים הגדולים, ואם היא רוצה להתברג בצמרת, היא חייבת לקחת סיכונים. או למצוא צעירים מבטיחים ולהמר על פריחתם, או למצוא כוכבים שדעכו מסיבה כלשהיא, ולהמר על חזרתם לפורמה. וויליאמס ונאנלי הם דוגמה לכוכבים כאלה, ועכשיו הם גם מחוייבים למועדון שנתן להם צ'אנס לחזור לחיים. Win Win
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו