אם ניקח את הבחירה השנייה בדראפט 81', הראשונה בדראפט 83', ה־10 וה־37 בדראפט 86', ה־16 וה־53 בדראפט 87', וה־59 בדראפט 89' (שלא התקיימה בכלל), אנחנו נקבל חבורה של שחקני אן.בי.אי שכוללת שמות כמו אייזיאה תומאס, רלף סמפסון וג'וני דוקינס - בסיס לחתיכת קבוצה.
קפצו עשר שנים קדימה וקחו את אותן הבחירות מהדראפטים המקבילים בשנות ה־90, ואנחנו מדברים על כריס וובר, קני אנדרסון, ברווין נייט ואריק דמפייר - חבורה שעושה פלייאוף בכיף. נמשיך עם התרגיל ונגיע לעשור הראשון של שנות האלפיים - ואנחנו מסיימים עם לברון ג'יימס, טייסון צ'נדלר וניק יאנג.
איכשהו, בסדר המזלות הרנדומלי שהוא דראפט האן.בי.אי, דווקא כשמגיעים לעשור החולף, ולוקחים את אותן בחירות מהשנתונים המקבילים של 2011, 2013 וכן הלאה, מתקבלת חבורה, איך נאמר? פחות... פחות פוטנציאל להיכל התהילה, נגיד את זה ככה.
דריק וויליאמס נלקח שני ב־2011, בדיוק עשור אחרי צ'נדלר, 20 שנה אחרי אנדרסון, ו־30 אחרי אייזיאה. אנתוני בנט נבחר ראשון ב־2013, עשור אחרי לברון, שני עשורים אחרי וובר ושלושה אחרי סמפסון. יתר השמות שמשלימים את הפאזל הם ת'ון מייקר, צ'ינאנו אונואקו, ג'סטין פאטון, קאדים אלן ודיוואן הרננדז.
אם אתם תוהים מה למען השם קושר את אנשי החבורה הזו זה לזה, אז ראשית - נדמה לי שלא קראתם את הכותרות. שזה מוזר, מי מתחיל ישר מהטקסט? ושנית, נגיד כבר עכשיו שלא מסתתרת פה איזושהי נבואה למספרי המזל בהגרלת הלוטו הקרובה. ממש לא. מזל מהסוג הזה דווקא פחות שיחק פה תפקיד. רנדומליות? כן, יותר. אבל מי אתם שמאמינים בצירופי מקרים?
מה שמחבר את וויליאמס לבנט, למייקר, לאונואקו, לפאטון, לאלן, להרננדז - זו העובדה שאף על פי שכל החבר'ה האלה נבחרו בדראפט, כולם ללא יוצא מן הכלל מצאו את עצמם בקיץ 2021 מצטרפים לראשונה בקריירה שלהם לקבוצות בליגת העל הישראלית.
וכשמסתכלים עליהם כעל חבורה אחת אפשר לראות הרכב שיכול להיות הבסיס לגרסה חדשה ומוזרה ל"מועדון ארוחת הבוקר". אולי אפילו ל־"30 על 30" של ESPN. אתלטים צעירים, עבור חלקם אלה צעדים ראשונים מחוץ לארה"ב, שבין חוויות הקולג' לאינספור טריידים, בין רביצה על הספסל באן.בי.אי לבין תצוגות גדולות בג'י־ליג, בין טונות של פוטנציאל שלא התממש לבין רגעים יפים שאפשר למצוא ביוטיוב - מסתכלים על עצמם, אולי גם זה על זה, ויכולים למלמל לעצמם את משפט המפתח של הילד מאקרון, לברון ג'יימס: "אני לא הייתי אמור להיות כאן".
אז מה הסיפור שלך?
בנט זה אחד שאף שהגיע לירושלים עם רזומה שכולל בנוסף בחירה ל"מקדונלד'ס אול אמריקן" בתיכונים, את השורה "הועבר בטרייד עבור קווין לאב", מדליות כסף וארד בינלאומיות עם נבחרת קנדה, ואפילו אליפות יורוליג עם פנרבחצ'ה, עדיין מדובר באחת מהבחירות מספר 1 הגרועות בתולדות דראפט האן.בי.אי. שחקן שברוב הקריירה שלו הנרטיב סביבו הוא סביב כמה שהוא מאכזב וכושל, ובמקרה שלו דווקא ההגעה לירושלים היא הפתעה לטובתו, אם כי גם הסיפור הזה עשוי להסתיים מוקדם מהצפוי.
וויליאמס אמנם בא למכבי ת"א עם רזומה אירופי מכובד, אבל כשיותר מ־20 שחקנים שנבחרו אחריו בדראפט 2011 המעולה נתנו שם קריירה טובה משלו, גם הוא נכנס לרשימת הבחירות הגרועות בדברי הימים של הדראפט. מייקר הסודאני־אוסטרלי מביא לירושלים 213 סנטימטרים של שחקן שאשכרה קולע שלשות, אבל אף על פי שמדובר בכדורסלן שהוא חוויית יוטיוב שהעין צריכה כמה דקות כדי להתרגל אליה, הוא מצא את עצמו מחוץ לאן.בי.אי כבר בגיל 24, אחרי בקושי חמש עונות לא מלאות.
פאטון הוא סנטר גבוה, אתלטי, צעיר, עם ידיים רכות ויכולת מסירה. לא מפחד לזרוק ואף לקלוע מעבר לקשת. אבל הוא גם שיחק רק 22 משחקי אן.בי.אי, והספיק לעבור בטרייד ארבע פעמים. תנו לי לעזור לכם עם החשבון, זה טרייד בכל 5.5 משחקים.
אונואקו, שאחיו שיחק בישראל, סיים תיכון בתור הסנטר השביעי הכי טוב בארה"ב לגילו, ולאחר מכן היה בנבחרת ארה"ב שזכתה באליפות העולם עד גיל 19. אלן זה אחד שעוד בתחילת 2019 קיבל קצת דקות בניקס, והחזיר רצף של ארבעה משחקים שבהם נתן 16 נקודות ו־6 אסיסטים למשחק באחוזים מעולים מכל הטווחים. והרננדז, שגם הוא שיחק ב"מקדונלד'ס אול אמריקן", סיים תיכון כפרוספקט של "חמישה כוכבים".
ואיכשהו, ללא התערבות בימאית או אשת ליהוק, מצאו את עצמם כל החבר'ה האלה כאן. עכשיו. אולי זה מקרי. אבל אם הם כולם יראו על פרקטי ארץ הקודש את מה שפעם מיטב מוחות הכדורסל היו בטוחים שיש בהם, אולי זו לא הפעם האחרונה שהשמות של כל השבעה האלה נקשרים ביחד. אולי זה כן אמור היה לקרות. ואולי בעוד חצי שנה בכלל נשכח שהם היו כאן. אם הם חשבו שדראפט האן.בי.אי הוא אירוע רנדומלי, משולל היגיון פנימי, שאי אפשר לצפות או ללמוד ממנו לעתיד - חכו תראו מה מכינה להם הליגה שלנו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו