שפע איחולים: חמש תקוות ספורטיביות לקראת שנת 2024
הציפייה לראות היסטוריה בשני אירועי הענק שמצפים ב־2024, החלומות על תמונות שונות ביציעים והכמיהה לחזרה לנורמליות • חמש תקוות מהלב לקראת השנה האזרחית החדשה שנמצאת מעבר לפינה • כתבי "ישראל היום"
,עודכן
0השמעה
חיובים - פודקאסט הכדורסל של "ישראל היום" - פרק 61
 |  |
"התקווה" הגדולה מכולן // אורן אהרוני
לאחר שנה היסטורית בענפי הספורט האולימפיים, עם שיא של 26 מדליות באליפויות העולם ואירופה לבוגרים, כולל כאלה שהצליחו לעלות הכי גבוה על הפודיום ולהשמיע את "התקווה" - רף הציפיות לקראת המשחקים האולימפיים בפריז התרומם עוד יותר.
אז נכון שאת המדליות לא קונים בסופר, ושלאותם ספורטאים אין מתקנים ראויים, חשיפה שווה ותקציבים. אבל אם אפילו חלק מהספורטאים ומהספורטאיות שלנו יתעלו גם בבמה הגדולה בתבל של המשחקים האולימפיים - אפשר לפנטז על כך שנזכה לראות את האולימפיאדה הטובה בהיסטוריה של ישראל. זה האיחול שלי ל־2024.
תנו לעודד בשקט // דניאל לוי
האיחול שלי לשנה החדשה הוא איחול של מאות אלפי אוהדים בישראל, שמקווים כי 2024 תהיה שנת המפנה ביחס אליהם. אני מאחל לכל חובבי הכדורגל הישראלי, שמאוהבים בו למרות כל חסרונותיו, שסוף־סוף יתייחסו אליהם כמו אוהדים.
שלא נחווה אלימות מצד המשטרה ללא סיבה נראית לעין, שלא נצטרך לעמוד בתורים בכניסה ליציעים במשך דקות ארוכות, בטח במשחקים גדולים, שנגיע לאצטדיון בכיף גדול ושנלך בכיף גם אם הקבוצה שלנו הפסידה.
שדרכי הגישה למגרשים ישתפרו, שלא נצטרך לחפש חניה במשך שעה ארוכה, שנוכל אולי לשתות כוס בירה צוננת כמו שקורה בלא מעט מדינות אחרות, ושלא נמצא כל כך הרבה סיבות לשבת בבית עם כוס תה חם, במקום ללכת לאצטדיון ולוותר על התחביב הכי גדול שלנו.
גרמניה מחכה לנו // אורי אוזן
ההצלחה המדהימה של נבחרות הכדורגל הצעירות בשנה וחצי האחרונות - שכללה גמר יורו לנוער, חצי גמר מונדיאליטו, והשיא: חצי גמר יורו צעירות (עד גיל 23), הישג שטמן בחובו כרטיס למשחקים האולימפיים בפריז - נתנה המון תקווה להעפלה לטורניר גדול גם של הנבחרת הבוגרת.
בינתיים, חלומות לחוד ומציאות לחוד. בשנת 2023, הנבחרת הבוגרת שלנו נכשלה במשימתה להעפיל ליורו דרך שלב הבתים, כשלא ניצלה הגרלה חלומית וניצחה גם את עצמה עם החלטות ניהול מלאות אגו. עם זאת, עוד לא אבדה תקוותנו.
בזכות ההצלחה בליגת האומות הנבחרת עדיין נמצאת במרחק שני משחקים מהיורו, וכולי תקווה שהכוכבים יסתדרו בחודש מארס למנור סולומון, לאוסקר גלוך ולערן זהבי, ושהמדינה שלנו, שכל כך צריכה סיבות לאחדות ולגאווה לאומית, תחגוג העפלה היסטורית ליורו בגרמניה.
בחזרה לשגרה // עדי רובינשטיין
האיחול שלי ל־2024 הוא פשוט - שיחזור להיות כאן ספורט נורמלי. כל ליגות הכדור נעות בין חובבנות לבזבוז זמן מוחלט. המלחמה הוציאה את העוקץ מהספורט המקומי, וכולנו משחקים בכאילו. זה לא מועיל לנו, כאנשי תקשורת הספורט, אלא רק מרדד עוד יותר את השיח.
ליגת הכדורסל היא אכן חוג למבוגרים, וזאת אף על פי שהעונה החלה כהבטחה גדולה. ועל הכדורגל אין מה לדבר. אתם יודעים מה - אולי צריך לקוות שהעונה הזאת תגיע לסיומה קודם כל ולפני הכל.
תאהבו את הקבוצה // ליאב נחמני
האיחול המרכזי לשנת 2024 צריך להתרכז ביציעים ובמה שקורה מחוץ להם. אני מאחל לאוהדי כל הקבוצות להתפכח. להבין שכדורגל הוא חשוב, אבל להביט בחדשות ולהבין את הפרופורציות הנכונות לאירוע. להפסיק את שירי השואה ואת ה"איחולים" לשוטרים, שחירפו את נפשם במהלך המלחמה, לעצור עם הקטטות המיותרות ואת האלימות הבלתי נסבלת.
אני מאחל שהיציעים ייראו כמו שדה הקרב בעזה, אבל במובן היפה שלו: שהירוק, הצהוב, האדום והכחול יישבו כתף אל כתף, למען מטרה משותפת - עידוד הרוח והמשפחתיות, לאהוב את הקבוצה שלכם במקום לשנוא את היריבה. ונאמר אמן.
